תלמוד ירושלמי שבת א:ט

1משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין נוֹתְנִין עוֹרוֹת לָעַבְּדָן וְלֹא כֵלִים לְכוֹבֵס נָכְרִי אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ מִבְּעוֹד יוֹם. וּבְכוּלָּן בֵּית הִלֵּל מַתִּירִין עִם הַשָּׁמֶשׁ: אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל נוֹהֲגִין הָיוּ בֵּית אַבָּא שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין כְּלֵי לָבָן שֶׁלָּהֶן לְכוֹבֵס נָכְרִי שְׁלשָׁה יָמִים קֹדֶם לַשַּׁבָּת. וְשָׁוִין אֵילּוּ וָאֵילּוּ שֶׁטּוֹעֲנִין בְּקוֹרוֹת בֵּית הַבַּד וּבְעִיגּוּלֵי הַגַּת:

2הלכה: אֵין נוֹתְנִין עוֹרוֹת לָעַבְּדָן כול׳. עַד אֵיכָן. יָיבֹא כְמַא דָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי חוֹנִיָּא. עַד כְּדֵי הִילּוּךְ ד׳ מִיל. וָכָא נָתַן כֵּלָיו לַכּוֹבֵס נָכְרִי וּבָא וּמְצָאוֹ עוֹבֵד בּוֹ בַשַּׁבָּת אָסוּר. אָמַר רִבִּי יוּדָן. וְיֵימַר לֵיהּ דְּלָא יַעֲבִיד. אָמַר רִבִּי יוּדָן אָבוֹי דְרִבִּי מַתַּנְיָיה. הָא דְתֵימַר בְּטוֹבַת הֲנָיָיה. אֲבָל בַּשָּׂכִיר בַּעִיבִידְתֵּיהּ הוּא עֲסִיק.

3אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל נוֹהֲגִין הָיוּ בֵּית אַבָּא כול׳. לֹא אָמְרוּ אֶלָּא לְבָנִים. הָא צְבוּעִין לֹא. לְפִי דַרְכֵּינוּ לָמַדְנוּ שֶׁהַלְּבָנִים קָשִׁין לְכַבֵּס יוֹתֵר מִן הַצְּבוּעִין.

4וְשָׁוְין כול׳. רִבִּי שְׁמוּאֵל וְרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. תְּרֵיהוֹן אָמְרִין. כְּבָר נֶעֶקְרָה כָל טִיפָּה וְטִיפָּה מִמְּקוֹמָהּ. רִבִּי אָחָא אָמַר. רִבִּי יוֹסֵי בְּרִבִּי חֲנִינָא בָעֵי. מָהוּ לִיגַּע בַּמּוֹשֵׁךְ. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָמְרִין. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אָסוּר. רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר. מוּתָּר. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא. וְשָׁוִין שֶׁלֹּא יגַּע בַּמּוֹשֵׁךְ.