תלמוד ירושלמי שבת טו:א

1משנה: אֵילּוּ קְשָׁרִים שֶׁחַיָיבִין עֲלֵיהֶן קֶשֶׁר הַגַּמָּלִין וְקֶשֶׁר הַסַּפָּנִים. וּכְשֵׁם שֶׁהוּא חַיָיב עַל קִשֻּׁרָן כָּךְ הוּא חַיַיב עַל הֶתֵּירָן. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל קֶשֶׁר שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַתִּירוֹ בְיָדוֹ אַחַת אֵין חַיָיבִין עָלָיו:

2הלכה: אֵילּוּ קְשָׁרִים כול׳. מַה קְשִׁירָה הָיְתָה בַמִּשְׁכָּן. שֶׁהָיוּ קוֹשְׁרִין אֶת הַמֵּיתָרִים. וְלֹא לְשָׁעָה הָיְתָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מִכֵּיוָן שֶׁהָיוּ נוֹסְעִין וְחוֹנִין עַל פִּי הַדִּיבֵּר כְּמִי שֶׁהִיא לְעוֹלָם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מִכֵּיוָן שֶׁהִבְטִיחָן הַמָּקוֹם שֶׁהוּא מַכְנִיסָן לָאָרֶץ כְּמִי שֶׁהוּא לְשָׁעָה. אָמַר רִבִּי פִינְחָס. מִתּוֹפְרֵי יְרִיעוֹת לָמְדוּ. נִפְסַק הָיָה קוֹשְׁרוֹ. חָזַר וְנִפְסַק. לַעֲשׂוֹתָן קְשָׁרִים קְשָׁרִים אֵי אֶיפְשַׁר. אֶלָּא חוֹזֵר וּמַתִּיר אֶת הָרִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. הָהֵן חַיָיטָא אוֹמָנָא מְבַלֵּעַ תְּרֵין רֵישֶׁיהָ. וְהֵיְידָא אָמְרָה דָא. דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָא. מֵאוֹרְגֵי יְרִיעוֹת לָמְדוּ. מַה טַעַם. אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת. כְּדֵי שֶׁתְּהֵא כוּלָּהּ אַחַת. נִפְסַק הָיָה קוֹשְׁרוֹ. מִכֵּיוָן שֶׁהָיָה מַגִּיעַ לָאָרִיג הֲוָה שָׁרִי לֵהּ וּמְעִיל לֵהּ. רִבִּי תַנְחוּמָא בְשֵׁם רַב חוּנָא. אֲפִילוּ עָרֶב שֶׂבָּהּ לֹא הָיָה בוֹ לֹא קֶשֶׁר וְלֹא תִיָימֶת.

3תַּנֵּי רִבּי הוֹשַׁעְיָא. חוֹתֶל שֶׁלְתְּמָרִים וְפַּטֶילַּיָיא שֶׁלְתְּמָרִים קוֹרֵעַ וּמַתִּיר. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִקְשׁוֹר.