תלמוד ירושלמי שבת כ:ג

1משנה: אֵין שׁוֹרִין אֶת הַחִלְתִּית בַּפּוֹשְׁרִין אֲבָל נוֹתְנָהּ לְתוֹךְ הַחֹמֶץ. אֵין שׁוֹרִין אֶת הַכַּרְשִׁינִין וְלֹא שָׁפִין אוֹתָן. אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְתוֹךְ הַקְעָרָה אוֹ לְתוֹךְ הַכַּלְכָּלָה. אֵין כּוֹבְרִין אֶת הַתֶּבֶן בַּכְּבָרָה וְלֹא יִתְּנֶנּוּ בְמָקוֹם גָּבוֹהַּ בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּרֵד הַמּוֹץ אֲבָל נוֹטֵל בַכְּבָרָה וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הָאֵבוּס:

2הלכה: אָמַר רִבִּי מָנָא. כֵּינִי מַתְנִיתָא. אֲבָל נוֹתְנָהּ לְפָנָיו לְתוֹךְ הַחוֹמֶץ. רַב הוּנָא אָמַר. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְפוֹשְׁרִין. הָא בְצוֹנִין מוּתָּר. רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. אֲפִילוּ בְצוֹנִין אָסוּר. אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹחָנָן. וַהֲלֹא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְפוֹשְׁרִין. אֶלָּא עַל חִנָּם יָגַעְנוּ.

3רַב הוּנָא אָמַר. מֵי חִלְתִּית מוּתָּר לִשְׁתּוֹתָהּ בַּשַּׁבָּת. שְׁמוּאֵל אָמַר. חִלְתִּית עַצְמָהּ מַאֲכָל בְּרִיאִים (הוּא) [הִיא]. רַב הוּנָא אָמַר. מָאן דַּאֲכַל מַתְקַל זוּזָא מִינֵּיהּ מִסְתַּכֵּן וְעוֹרוֹ נֶחֱלַץ. רִבִּי בָּא אֲכַל מַתְקַל זוּזָא מִינָּהּ וּפְרַשׁ לִנְהָרָא.

4אֵין שׁוֹרִין אֶת הַכַּרְשִׁינִין. מִשּׁוּם בּוֹרֵר. וְאֵין שָׁפִין אוֹתָן. מִשּׁוּם דָּשׁ. אֵין כּוֹבְרִין אֶת הַתֶּבֶן בַּכְּבָרָה וְלֹא יִתְּנֶנָּהּ בְמָקוֹם גָּבוֹהַּ בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּרֵד הַמּוֹץ. מִשּׁוּם מְרַקֵּיד.