תלמוד ירושלמי שבת ג:ו

1משנה: אֵין נוֹתְנִין כֶּלִי תַּחַת הַנֵּר לְקַבֵּל בּוֹ אֶת הַשֶּׁמֶן וְאִם נְתָנוֹ מִבְּעוֹד יוֹם מוּתָּר. וְאֵין נֵיאוֹתִין מִמֶּנּוּ לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּכָן.

2הלכה: אֵין נוֹתְנִין כֶּלִי תַּחַת הַנֵּר לְקַבֵּל בּוֹ אֶת הַשֶּׁמֶן. וְאִם נוֹתְנִין מִבְּעוֹד יוֹם מוּתָּר. וְאֵין נֵיאוֹתִין מִמֶּנּוּ לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּכָן . רִבִּי חַגַּי בָעֵי. כָּבָה מִבְּעוֹד יוֹם וְנִתְוָדַע לוֹ מִשֶּׁחֲשֵׁיכָה. חֲבֵרַיָיא בָעֵי. כָּבָה בַשַּׁבָּת זוֹ וְנִתְוָדַע לוֹ בַּשַּׁבָּת הַבָּאָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אֵין לָךְ דָּבָר שֶׁהוּא בְעֵינוֹ וְאֵינוֹ בַהֲכֵנוֹ אֶלָּא דָבָר אֶחָד בִּלְבַד. הָתִיב רִבִּי לָעְזָר. הֲרֵי שֶׁמֶן בְּנֵר הַרֵי בְעֵינוֹ הוּא וְאֵינוּ בַהֲכֵינוֹ. לְכָךְ נְתָנוֹ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה שֶׁיִּכָּלֶה בַנֵּר. הָתִיב רֵישׁ לָקִישׁ. הֲרֵי חִטִּין בִּזְרִיעָה בְּעֵינָן הֵן וְאֵינוֹ בַהֲכֵנוֹ. לְכָךְ נְתָנוֹ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה שֶׁיִּכְלוּ בַקַּרְקַע. הָתִיבוֹן. הֲרֵי בֵצִים לָאֶפְרוֹחִים הֲרֵי בְעֵיינָן הֵן וְאֵינָן בַּהֲכֵנָן. לְכָךְ נְתָנָן מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה שֶׁיֵיעָשׂוּ אֶפְרוֹחִין. הָתִיב רִבִּי יִרְמְיָה. הֲרֵי עִיטּוּרֵי סוּכָּה הֲרֵי בְעֵיינָן הֵן וְאֵינָן בַּהֲכֵנָן. שַׁנְיָיא הִיא. דְּאָמַר רִבִּי אַבָּמָרִי אָחוֹי דְרִבִּי יוֹסֵה. כָּל שִׁבְעָה הֵן בְּטֵילִין עַל גַּב סוּכָּה. מִיכָּן וָהֵילָךְ בַּהֲכֵנוֹ הֵן. הָתִיב רִבִּי חִינְנָא. הֲרֵי מוּכִּין שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ הֲרֵי בְעֵיינָן הֵן וְאֵינָן בַּהֲכֵנָן הָכָא בְכֵלִים. וּמַה דְאַתְּ אָמַר תַּמָּן בָאֲכָלִין. הָתִיב רִבִּי נָסָא. הֲרֵי מוּקְצֶה שֶׁיָּבַשׁ וְלֹא נָגַע בּוֹ הַרֵי הוּא בְעֵינוֹ וְאֵינוֹ בַהֲכֵנוֹ. הָכָא בְכֵלִים. וּמַה דְאַיתְּמַר תַּמָּן בָאֲכָלִין.