תלמוד ירושלמי שבועות ג:ו

1משנה: נִשְׁבַּע לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה וְלֹא בִיטֵּל פָּטוּר. לְקַיֵים אֶת הַמִּצְוָה וְלֹא קִיֵים פָּטוּר. שֶׁהָיָה בַדִּין שֶׁיְּהֵא חַיָיב דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא וּמָה אִם הָרְשׁוּת שֶׁאֵינוֹ מוּשְׁבָּע עָלֶיהָ מֵהַר סִינַי הֲרֵי הוּא חַיָיב עָלֶיהָ. מִצְוָה שֶׁהוּא מוּשְׁבָּע עָלֶיהָ מֵהַר סִינַי אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא חַיָיב עָלֶיהָ. אָמְרוּ לוֹ לֹא. אִם אָמַרְתָּ בִּשְׁבוּעַת הָרְשׁוּת שֶׁכֵּן עָשָׂה בָהּ לָאו כְּהֵין. תֹּאמַר בִּשְׁבוּעַת מִצְוָה שֶׁלֹּא עָשָׂה בָהּ לָאו כְּהֵין שֶׁאִם נִשְׁבַּע לְבַטֵּל וְלֹא בִטֵּל פָּטוּר:

2הלכה: נִשְׁבַּע לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה כול׳. אָמַר רִבִּי מָנִי. כֵּינִי מַתְנִיתָא. חַיָיב. דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא. מָה מַר רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא בִּשְׁאָר הָאִיסּוּרִין. שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל נְבֵילָה. וְלֹא אֲכָלָהּ. פָּטוּר. אָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל. וְאָכַל. אִין תֵּימַר חַיָיב. וִיתִיבִינֵיהּ. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בִּשְׁבוּעַת הָרְשׁוּת שֶׁעָשָׂה בָהּ לָאו כְּהֵֵין וְהֵין כְּלָאו. תֵּימַר בִּשְׁבוּעַת מִצְוָה שֶׁלֹּא עָשָׂה בָהּ לָאו כְּהֵין.

3אַזְהָרָה לִשְׁבוּעַת הָרְשׁוּת מְנַיִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ. לֹא יַעֲשֶׂה דְבָרָיו חוּלִין.