תלמוד ירושלמי שבועות ד:ו

1משנה: מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי שֶׁאֲנִי כֹהֵן שֶׁאֲנִי לֵוִי שֶׁאֵינִי בֶן גְּרוּשָׁה שֶׁאֵינִי בֶן חֲלוּצָה שֶׁאִישׁ פְּלוֹנִי כֹהֵן שֶׁאִישׁ פְּלוֹנִי לֵוִי שֶׁאֵינוֹ בֶן גְרוּשָׁה שֶׁאֵינוֹ בֶן חֲלוּצָה שֶׁאָנַס אִישׁ פְּלוֹנִי וּפִתָּה אֶת בִּתּוֹ וְשֶׁחָבַל בִּי בְנִי וְשֶׁחָבַל בִּי חֲבֵרִי וְשֶׁהִדְלִיק גְּדִישִׁי בַשַּׁבָּת הֲרֵי אֵילּוּ פְטוּרִין:

2הלכה: מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם כול׳. מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם כול׳. נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא לִגְזֵירָה שָׁוָה. מַה נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן תְּבִיעַת מָמוֹן וְיֵשׁ לוֹ. אַף נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן כָּאן תְּבִיעַת מָמוֹן וְיֵשׁ לוֹ.

3מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם וכול׳. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמַר. אֵין מָמוֹן אֵצֶל מַכּוֹת. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי מֵאִיר דְּאָמַר. לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם. מִכָּל מָקוֹם לֹא הִפְסִידוֹ מָמוֹן. כֵּיוָן דְּלָא הֲוָה בָעֵי מִיתַּן לֵיהּ וְלָא יְהַב לֵיהּ כְּמִי שֶׁהִפְסִידוֹ מָמוֹן.