תלמוד ירושלמי סוטה ט:יב

1משנה: מִשֶּׁבָּטְלָה סַנְהֶדְרִין בָּטַל הַשִּׁיר מִבֵּית הַמִּשְׁתָּאוֹת שֶׁנֶּאֱמַר בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן.

2הלכה: אָבָּא בַּר רַב יִרְמְיָה אָמַר. זְקֵינִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ וגו׳.

3אָמַר רַב חִסְדָּא. בָּרִאשׁוֹנָה הָיְתָה אֵימַת סַנְהֶדְרִין עֲלֵיהֶן וְלֹא הָיוּ אוֹמְרִים דִּבְרֵי נְבָלָה בְשִׁיר. אֲבָל עַכְשָׁיו שֶׁאֶין אֵימַת סַנְהֶדְרִין עֲלֵיהֶן הֵן אוֹמְרִים דִּבְרֵי נְבָלָה בְשִׁיר.

4בָּרִאשׁוֹנָה לֹא הָיוּ נִפְרָעִין אֶלָּא מֵאוֹתוֹ הָאִישׁ בִּלְבַד. אֲבָל עַכְשָׁיו נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתּוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב חוּנָה. בָּרִאשׁוֹנָה כָּל צָרָה שֶׁהָיְתָה בָאָה עַל הַצִּיבּוּר הָיוּ פּוֹסְקִין שִׂמְחָה כְנֶגְדָּהּ. וּמִשֶׁבָּטְלָה סַנְהֶדְרִין בָּטַל הַשִּׁיר מִבֵּית הַמִּשְׁתָּיוֹת. מִשֶּׁבָּטְלוּ אֵילּוּ וָאֵילּוּ שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ נֶהְפַּךְ לָאֵבֶל מְחוֹלֵינוּ. וְכִי מַה הָיְתָה סַנְהָדְרִין גְּדוֹלָה מוֹעֶלֶת. אֶלָּא לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר וְאִם הַעְלֵם יַעְלִימוּ עַם הָאָרֶץ אֶת עֵינֵיהֶם מִן הָאִישׁ הַהוּא בְּתִתּוֹ מִזַּרְעוֹ לַמּוֹלֶךְ לְבִלְתִּי הָמִית אוֹתוֹ. בְּכָל מִיתָה שֶׁיִּרְצוּ. מָשְׁלוּ מָשָׁל. לְמַה הַדָּבָר דוֹמֶה. לְאֶחָד שֶׁקִּילְקֵל בְּעִיר. מָסְרוּ לְבַעַל הָאַגְמוֹן וַחֲבָשׁוֹ. וְהָיָה קָשֶׁה מִבַּעַל הָאַגְמוֹן. מָסְרוּ לְבַעַל הַזְּמוֹרָה וַחֲבָשׁוֹ. וְהָיָה קָשֶׁה מִבַּעַל הַזְּמוֹרָה. מָסְרוּ לְבַעַל הָרְצוּעָה וּסְטָרוֹ. וְהָיָה קָשֶׁה מִבַּעַל הָרְצוּעָה. מָסְרוּ לְשִׁלְטוֹן וְהִטִּילוֹ לְקָמִין. כָּךְ צָרוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת מְשַׁכְּחוֹת אֶת הָרִאשׁוֹנוֹת.