תלמוד ירושלמי סוטה ט:יד

1משנה: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֵין יוֹם שֶׁאֵין בּוֹ קְלָלָה וְלֹא יָרַד הַטַּל לִבְרָכָה וְנִיטֵּל טַעַם הַפֵּירוֹת. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַף נִיטַּל שׁוֹמֶן הַפֵּירוֹת. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר הַטַּהֲרָה נָטְלָה אֶת הָרֵיחַ הַמַּעְשְׂרוֹת נָטְלוּ אֶת שׁוֹמֶן הַדָּגָן הַזְּנוּת וְהַכְּשָׁפִים כִּילּוּ אֶת הַכֹּל.

2הלכה: כְּתִיב וְאֵל זוֹעֵם בְּכָל יוֹם. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. רִאשׁוֹנָה רִאשׁוֹנָה מִתְקַיֶימֶת. מִי מְבַטֵּל. רִבִּי אָבִין בְּשֵׁם רִבִּי אָחָא. בִּרְכַת כֹּהֲנִים מְבַטֶּלֶת. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל תֵּדַע לָךְ שֶׁנִּתְאָרְרוּ הַטְּלָלִים. בָּרִאשׁוֹנָה עִיר שֶׁטְּלָלֶיהָ מְרוּבִּין פֵּירוֹתֶיהָ מְרוּבִּין. אֲבָל עַכְשָׁיו עִיר שֶׁטְּלָלֶיהָ מְרוּבִּין פֵּירוֹת מוּעֲטִין. בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה הַטַּל יוֹרֵד עַל הַקַּשׁ וְעַל הַתֶּבֶן וְהֶם מִלְבִּינִים. אֲבָל עַכְשָׁיו יוֹרֵד עַל הַתֶּבֶן וְהַקַּשׁ וְהֶן מַשְׁחִירִין.

3תַּנֵּי. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר הַטַּהֲרָה נָטְלָה אֶת הַטַּעַם וְאֶת הָרֵיחַ. מַעְשְׂרוֹת נָטְלוּ אֶת שׁוֹמֶן הַדָּגָן. וּמִמִּי נִיטַּל יוֹתֵר. אָמַר רִבִּי לֵוִי בַּר חַיְתָה. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. מִהְיוֹתָם בָּא אֶל עֲרֵמַת עֶשְׂרִים וְהָיְתָה עֲשָׂרָה. בָּא אֶל הַיֶּקֶב לַחֲשֹף חֲמִשִׁים פּוֹרָה. וְהָיְתָה עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא וְהָיְתָה עֶשְׂרִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הַזְּנוּת וְהַכְּשָׁפִים כִּילּוּ אֶת הַכֹּל.