תלמוד ירושלמי סוכה א:ט

1משנה: הַמְקָרֶה סוּכָּתוֹ בַשְּׁפוּדִין אוֹ בַאֲרוּכוֹת הַמִּיטָּה אִם יֵשׁ רֶיוַח בֵּינֵיהֶן כְּמוֹתָן כְּשֵׁירָה. הַחוֹטֵט בַּגָּדִישׁ לַעֲשׂוֹת לוֹ סוּכָּה אֵינוֹ סוּכָּה:

2הלכה: תַּנֵּי. יוֹתֵר מִכְּמוֹתָן. חֲבֵרַיָיא אָמְרִין שֶׁאֵין טֶפַח נִכְנַס לְתוֹךְ טֶפַח. הָתִיב רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. הֲרֵי כְלֵי זְכוּכִית הֲרֵי טֶפַח נִכְנַס לְתוֹךְ טֶפַח. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. תַּמָּן נִכְנַס וְיוֹצֵא. בְּרַם הַכַא נִכְנַס וְאֵינוֹ יוֹצֵא.

3רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנֵי שֶׁהִיא נִרְאֵית כְּאוֹצָר. תַּנֵּי רִבִּי חִיָיה. תַּעֲשֶׂה לְךָ. לֹא מִן הֶעָשׂוּי לָךְ. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. וְיֵשׁ בָּהּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי חִיָיה פְסוּלָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן כְּשֵׁירָה.