תלמוד ירושלמי יבמות ד:ד

1משנה: כְּנָסָהּ הֲרֵי הִיא כְאִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא כְתוּבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן.

2הלכה: כְּנָסָהּ הֲרֵי הִיא כְאִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר כול׳. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. כּוֹנֵס וּמְגָרֵשׁ וּמַחֲזִיר וְהִיא [שׁוֹבֶרֶת] לוֹ עַל כְּתוּבָּתָהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. לִצְדָדִין הִיא מַתְנִיתָא. אוֹ [שׁוֹבֶרֶת] לוֹ עַל כְּתוּבָּתָהּ. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב הַמְנוּנָא. כְּנָסָהּ וְגֵירְשָׁהּ וְהֶחֱזִירָהּ. אִם חִידֵּשׁ לָהּ כְּתוּבָּה כְּתוּבָּתָהּ עַל נְכָסָיו. וְאִם לָאו כְּתוּבָּתָהּ עַל נִיכְסֵי בַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר בְּשֵׁם רַב חִסְדָּא. מַתְנִיתָא אָמְרָה כֵן שֶׁהַמְגָרֵשׁ אֶת הָאִשָּׁה וְהֶחֱזִירָהּ. עַל מְנָת כְּתוּבָּה הָרִאשׁוֹנָה הֶחֱזִירָהּ. סוֹף עַד שֶׁיַּכְנִיס וִיגָרֵשׁ וְיַחֲזִיר. דְּרוּבָּא אָתָא מֵימָר לָךְ. אֲפִילוּ כְּנָסָהּ וְגֵירְשָׁהּ וְהֶחֱזִירָהּ. אִם חִידֵּשׁ לָהּ כְּתוּבָּה עַל נְכָסָיו. וְאִם לָאו כְּתוּבָּתָהּ עַל נִיכְסֵי בַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן.

3רִבִּי זְעוּרָא בְשֵׁם רִבִּי הַמְנוּנָא אָמַר. אֲרוּסָה שֶׁמֵּתָה אֵין לָהּ כְּתוּבָּה. שֶׁלֹֹּא הוּתְּרָה לְהִינָּשֵׂא לַשּׁוּק. שֶׁלֹּא תֹאמַר. יֵעָשֶׂה כְמִי שֶׁגֵּירַשּׁ וִיהֵא לֵיהּ כְּתוּבָּה. לְפוּם כֵּן צָרִיךְ מֵימַר אֵין לָהּ כְּתוּבָּה.