תלמוד ירושלמי יומא ג:א

1משנה: אָמַר לָהֶן הַמְמוּנֶּה צְאוּ וּרְאוּ אִם הִגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה. אִם הִגִּיעַ הָרוֹאֶה אוֹמֵר בּוֹרְקִי. מַתְיָה בֶּן שְׁמוּאֵל אוֹמֵר הֵאִיר פְּנֵי כָל הַמִּזְרָח עַד שֶׁבְּחֶבְרוֹן. וְהוּא אוֹמֵר הֵין:

2הלכה: אָמַר לָהֶן הַמְמוּנֶּה כול׳. מָהוּ בּוֹרְקִי. בַּרֶקֶת. תַּמָּן אָמְרִין. בְּרוֹק בּוֹרְקָה. אַנְהר מַנְהָרָא.

3וְעֵד אֶחָד נֶאֱמָן. שַׁנְיָיא הִיא הָכָא שֶׁאֵין אַתְּ יְכוֹל לַעֲמוֹד עָלָיו. וְחָשׁ לוֹמַר. עַד דּוּ עֲלִיל וּנְפַק הִיא מַנָהָרָה. חֲכִימָא הִיא מִילְּתָא. אָמַר עֵד אֶחָד. נוֹלַד אִישׁ פְּלוֹנִי בַשַּׁבָּת. מַלִּין אוֹתוֹ עַל פִּיו. חֲשֵׁיכָה מוֹצָאֵי שַׁבָּת. מְטַלְטְלִין אוֹתוֹ עַל פִּיו. רִבִּי אִימִּי מְטַלְטֵל עַל פּוּם מְלַוִּיתָא. רִבִּי מַתַּנְיָה מְטַלְטֵל עַל פּוּם אִיבִירִיתָא דְזִהֲרָא. רִבִּי אִמִּי מְטַלְטֵל עַל פּוּם נַשְׁיָיא דְאָמְרָן. שִׁמְשָׁא הֲוָות עַל סוּסִיתָה.

4וְלָמָּה עַד שֶׁהוּא בְּחֶבְרוֹן [וְהוּא] אוֹמֵר הֵין. בָּא לְהַזְכִּיר זְכוּת אָבוֹת.