תלמוד ירושלמי יומא ח:ב

1משנה: הָאוֹכֵל בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים כְּכוֹתֶבֶת הַגַּסָּה כָּמוֹהָ וּכְגַרְעִינָתָהּ וְהַשּׁוֹתֶה מְלֹא לוּגְמָיו חַיָיב. כָּל הָאוֹכָלִין מִצְטָרְפִין לְכַכּוֹתֶבֶת וְכָל הַמַּשְׁקִין מִצְטָרְפִין לִמְלוֹא לוּגְמָיו. אָכַל וְשָׁתָה אֵין מִצְטָרְפִין:

2הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. זֹאת אוֹמֵרֵת (שׁוּ) [שֶׁ]צָרִיךְ לְמַעֵךְ אֶת חֲלָלוֹ. דִּלֹ כֵן נִיתְנֵי. כָּמוֹהָ וּכְגַלְעִינָתָהּ וּמִחֲלָלָהּ. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. כַכּוֹתֶבֶת נִמְרִית.

3תַּנֵּי. מְלֹא לוּגְמָיו. מַה וּפְלִיג. מְלוֹא לוּגְמָיו. שֶׁהוּא נִיתַּן לְלוּגְמָא אַחַת. תַּנֵּי מִשֵּׁם בֵּית שַׁמַּי. מְלוֹא לוּגְמָיו כִּרְבִיעִית. רִבִּי חִיָיה בַּר אָדָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְלָמָּה לֹא תַנִּינָתָהּ מִקּוּלֵּי בֵית שַׁמַּי וּמֵחוּמְרֵי בֵית הִלֵּל. אָמַר לֵיהּ. מִפְּנֵי לוּגְמוֹ שֶׁלְבֶּן אֲבַטִּיחַ שֶׁהָיָה מַחֲזִיק יוֹתֵר מֵרְבִיעִית.