יוסף אבן יחיא על אסתר א:טז
יוסף אבן יחיא על אסתר · Joseph ibn Yahya on Esther 1:16
Open in the reader →1ויאמ׳ ממוכן וגו׳ להיותו הוא הראש וכאשר אמרנו. והיה מכיר היות רצון המלך לענוש ושתי. ומה שהיה רוצה להצדיק דינה היה מיראתו העם והשרי׳. לכן בקש להפיק רצון מלכו. והתחיל לדבר ולומר לפני מלכו והשרי׳. כי עונה לא היה פרטי למלך לבדו. רק כללי למלך ולשרים ולכל העמי׳ אשר בכל מדינות המלכו׳ הקרובים והרחוקי׳. וזה כי בטבע הקטן תמיד מבק׳ להתדמו׳ לגדול ממנו. ולכן הגלגלי׳ מתנועעים תמיד להשיג חשוק׳. והנה הגדול ראוי שיפשפש במעשיו פן יצא מהם מכשלה. להיו׳ שאם הגדול יחטא ואשם. עונו גדול מנשוא. כי הוא חוטא. ומחטיא כי הזולת מהשפלים בערכו ילמדו המעשים ממנו. ומדבריו ילמדו לשקר. ולכן החטא ממי מריבה שהגדילוהו. על הרועה נאמן היה לגודלו כי הגדול מי שחטאיו ספורים. ולא היה לו האיש הענו מאד לדבר בפומבי בכעס וכאומרו שמעו נא המורים. בהיותה מדה פחותה. ושמא ממנו ילמדוהו בני ישראל ויקחו היתר לעצמם על ככה. וכן ושתי המלכה הגדולה בחשיבות׳ מכל הנשי׳ ויצא דברה על כל הנשים להבזות בעליהן בעיניהן באמרם המלך אחשורוש אמר להביא את ושתי המלכ׳ לפניו ולא באה. וממעשי׳ יש לנו ללמוד.