יוסף אבן יחיא על אסתר ז:ח
יוסף אבן יחיא על אסתר · Joseph ibn Yahya on Esther 7:8
Open in the reader →1וכשחזר המלך מהגינה לבית המשתה להשקיט רתיחת כעסו במקצת. וחשב היות המן אבל וחפוי ראש במנהג הפרסיים כי אשר יכעס עליו המלך יכסה פניו עד אשר יראה דינו. וראהו היות נופל על המטה אשר אסתר עליה. להיותו לפניה בכריעה ובנפילת אפים לשאול ממנה רחמים על נפשו. גזר אומר המלך עליו היותם אמת דברי אסתר כי מזגו היה רע מאז נולד ולכן אחזהו הגאוה שלא לחפות פניו. ואדרבא היה מעיז פניו לכבוש את המלכה ר״ל לחלות פניה שתמחול לו תכבוש עונו. נגזר מן ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו. וכחז״ל בילמדנו פרשת את קרבני לחמי. ב״ש אומרים כבשים שהן כובשין את העונות וי״ה בא ומכפר וגומר. וזדון לבו השיאו עוד לכבוש את המלכה עמי בבית. רוצה לומר עמי כי באמצעותה היה חושב לכבוש את יצרי גם כן למען אכבוש עונו גם אני. וכל זה חשב לעשותו בזמן קצר ובנקודה אשר אין חלקים לה אחרי הראות כעסי. ובית עצמו מקום הכע׳ אשר היה קשה ההעתק לפי המקום ולפי הזמן. ותכף כצאת הדברים האלה מפי המלך פני המן חפו החפים מעבדיו.