יוסף אבן יחיא על אסתר ט:כד

1כי המן וגומר עשה שתי הקדמות אשר מהן הוליד שתי תולדות. הראשונה יען כי המן בן המדתא צורר כל היהודים חשב לאבדם. והשנית כי הפיל פור הוא הגורל למצוא יום מוכן להומם ולאבדם אשר נמשך כי המלכה באה לפני המלך לשאול על נפש׳ ועל עמה ובבואה לפניו אמר המלך כי יכתב עם ספרים אחרונים ש ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים קרובי המלך. על ראשו ולכן תלו אותו ואת בניו על עץ. וכן צוה הכליה ביום ההוא בכל עם המן. ואמנם הראשונה מהתולדות היא על כן שמההקדמה השנית נודע כי המן הפיל פור לאבד ישראל ויהפך הפור לאבדתו ואבדת עמו. על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור ונגזר מהשם ההו׳ והתולדה השנייה היא על כן על כל הנודע מ דברי האגרת הזאת מזכירת הנס הנפלא והגדול.