קסת הסופר יב

1הטועה בשם או שאירע בו איזה קלקול איך לתקן. ובו י"ח סעיפים: הרי שהיה צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דלת. ונמצא השם כתוב אלא שלא לשם קדושה והרי הוא פסול נראה לי דאין למחקו אלא לקדרו:

2היה צריך לכתוב יהודה וגם נתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דל"ת יתלה את הדל"ת למעלה. ועכשיו שלא נהגו בתליה ויש לחוש פן גם כשתהא הדל"ת תלויה יקרא הקורא את השם כאשר הוא ע"כ לאחר שתלה את הדל"ת יגרוד את הה"א ויכתוב ד"ה ואח”כ יגרוד את הדל"ת התלויה:

3אבל אם נתכוין לכתוב את השם וכתבו במקום שהיה צריך לכתוב יהודה אסור לתלות את הדל"ת (כי בתליית הד' הרי הוא מוחק את השם) ואפי' אם נזכר מיד לאחר שכתב י"ה ורצה להשלי' עליו תיבת יהודה אסור לו לעשות כן. כיון דגם אותיות י"ה אינן נמחקין ואפי' בדיעבד אם עשה כן אסור לקיימו אלא צריך לקדרו:

4היה צריך לכתוב את השם וקדשו וטעה וכתב יהודה עושה מן הדל"ת ה"א ומוחק את הה"א האחרונה. יש אומרים דדוקא מתחלה יעשה מן הדל"ת ה"א ואח”כ ימחוק הה"א האחרונה (פרח שושן כלל ב' בשם מהר"ל) וי"א דלא שנא אף אם ימחוק תחלה ה"א האחרונה (הרמ"ע) :

5ואם נמצא כן בס"ת במקום שצריך להיות השם כתוב יהודה ואין יכולין לעמוד על הבירור מפי הסופר אם קדשו או לא יש להחמיר מספיקא. ואין תקנה לעשות מן הדל"ת ה"א כי שמא לא קדשו הסופר אלא שבכוונה כתב תיבת יהודה (ולא אמרי' בכה"ג קידושו וגימורו באים כאחד כדלעיל סי' י' ס"ח) וגם לגרדו כלו אין תקנה כי שמא כוון לקדשו וא"כ י"ה אינן נמחקין. ולכן אין תקנה אלא לסלק את היריעה או לקדור את התיבה (ע' חקירה י"ג) :

6ואם בהיפוך. במקום שצ"ל יהודה נמצא כתוב השם הוי"ה ב"ה (ואין הסופר לפנינו) נ"ל לתלות את הדל"ת. או למחוק הה"א ולכתוב ד"ה. אבל אם במקום שצ"ל יהיה נמצא כתוב שם הוי"ה ב"ה נ"ל להחמיר (ע' חקירה הנ"ל. ושם יבואר אי"ה ג"כ אם במקום שצ"ל לאלהיהם שהוא חול נמצא כתוב לאלהים) :

7אם טעה והוסיף אות בשם. כגון שכתב בשם הויה ה"א הראשונה כפולה מותר למחוק את הכפולה וגם האותיות שלאחריה. כי מיד שניתוסף אות שאין לו שייכות להשם מופסקת הקדושה מכאן ולהלאה לענין איסור מחיקה (בני יונה) ואם הוסיף בראש השם כגון שכתב שני יודין מוחק את הראשונה והשם ישאר בקדושתו (הרמ"ע) :

8אם נמצא שם אדני מלא וא"ו יגרוד את הוא"ו וימשיך את הדל"ת לקרבה אל הנו"ן ואין בזה משום מוחק את השם כי וא"ו זו לא נתקדשה כיון ששם זה אינו רק ד' אותיות (א"ר סי' קמ"ב סק"ג בשם גליון מג"א. וכפי הנראה כוונתו לדברי עטרת זקנים שבסי' קמ"ג) וה"ה אם כתב בשם הוי"ה וא"ו כפולה יגרדנה ויעבה קצת את הוא"ו הראשונה ואת הה"א האחרונה:

9וכן אם חסר אות אחת מן השם אין עוד קדושה על מה שכתוב אח"כ. כגון ששכח את היו"ד משם אלקים מותר למחוק את המ"ם ולכתוב י"ם דהא אין פירוש ושייכות כלל להמ"ם אל מלת אלה וגרע טפי מהנטפלות לאחר השם (זכרון יוסף סי' ט"ז וסי' י"ז) (ואם נמצא כן בס"ת ואין הסופר בפנינו ע' בחקירה י"ג) וכן אם טעה וכתב אלהנו חסר יו"ד מותר למחוק אותיות נ"ו ולכתוב ינ"ו משום דלא חל על נ"ו קדושת השם כיון שעדיין לא היה השם שלם שהיה חסר יו"ד (מהר"ם לובלין ורוב האחרונים ז"ל) וע"ל סי' י"א ס"ז:

10אם נמצא שם אלה חסר וא"ו אין לו תקנה (ט"ז) אלא לגנוז היריעה או לקדור:

11היה צריך לכתוב אלקיכם ושכח לכתוב את הכא"ף ונמצא כתוב שם אלקים נראה לי דאסור למחוק את המ"ם ולכתוב כ"ם:

12אם נמצא' יו"ד של השם גדולה יותר מן הראוי עד שנראית כמו רי"ש קטנה והתינוק קוראה רי"ש. נראה לי הן אם יגרוד אותה ויכתוב מחדש יו"ד. רק שיהא נזהר בגרירתו שלא תהא בשום פעם צורת יו"ד עלי' (כמש"ל סעיף ט"ז) הן אם יתקן אותה בדיו לשם קדושת השם עד שתקבל צורת יו"ד שפיר דמי. וכל השם בקדושתו. וכן אם נמצאה יו"ד של השם אשר העוקצים שלה ארוכים והתינוק קוראה חי"ת (ע' סי' ח' סעי' ז') אם אפשר לתקנה בדיו יתקנה. ואם בא לגורדה צריך לגורדה באופן שבשום פעם לא יהיה עלי' צורת יו"ד (אם יודי האלפי"ן נוגעין בגג יותר מן הראוי ע' חקירה ה') :

13אם הך' בשם אלקיך גגה רחב יותר מדאי אם יוכל למשוך את הרגל עד שיהי' כפלים כגגה שפיר דמי. ואם לאו יכול לגרוד מן הגג כמ"ש בסי' ה' סעי' ט'. ויזהר שלא להתחיל את דגרידה מקצה הגג אלא ממקום הסמוך להרגל. מהטעם שיתבאר אי"ה לקמן סעי' י"ז:

14דיו שנטפה על אות מן השם או שנפסל האות בענין אחר שצריכין לגרוד קצתו או כשאינו די לגרוד מקצתו מפני שיהי' ח"ת וצריכין לגרוד כלו מותר לגרדו או למחקו כדי לתקן את השם דאין זאת דרך מחיקה אלא דרך תיקון (וע"ל סעי' י"ז איך לגרוד) :

15וכן אם נדבקה אות לחברתה יכול לגרוד ביניהן (אם אין בו משום ח"ת ע"ל סי' ח' סעיף ט"ו ט"ז) ויזהר בכל מה דאפשר לגרוד רק הדיבוק ולא באות עצמו (מלא"ש) ואינו צריך אח"כ להעביר בקולמס על השם לקדשו (הרא"ש) :

16וכן אם נמצא נקב בצד אות מן השם באופן שנפסל (ע"ל סי' ז') יגרוד מעט מן האות לעשותו מוקף גויל ואח”כ ידביק טלאי מאחורי הקלף שלא יתראה הנקב. ומה שהוא גורד מעט מן האות לא הוי כמוחק אלא מתקן כיון שעד עתה לא היה כשר ועתה הרי הוא מכשירו (ע' חקירה י"ד) :

17ה"א של השם שכרעה נדבקה לגגה. אם הדיבוק הוא עב קצת בענין שניכר לכל שהיא חי"ת. בין שנעשה כן בשעת כתיבה בין שנעשה כן אח”כ מותר לגרוד את הרגל ולתקנו (הריא"ס) וכיון שנתבאר בסי' ה' שצריך לגרוד את כל הרגל ולא די בגרידת הדיבוק לבד משום דהוי ח"ת. א"כ אם יתחיל לגרוד את הרגל ממעלה למטה הרי מיד כשיפריד קצת תקבל צורת ה"א ושוב אסור לנגוע בה למחוק (דגם שם שנעשה ע"י ח"ת אסור למחקו בסי' י"א ס"א) ומ"מ עדיין פסול משום ח"ת. לכן צריך ליזהר לגרדו ממטה למעלה ויכתוב אותו אח"כ מחדש לשם קדושת השם (הרמ"ע) וכן בכל מקום שצריך לגרוד מאות שבשם צריך ליזהר בזה (ואם הרבה ההי"ן דבוקות כך ע' חקירה ט"ו) :

18ואם לא נדבק ממש אלא שנוגע רק מעט ועדיין נראית כמו ה"א. בזה יש חילוק. שאם נעשה כן בשעת כתיבת ג"כ מותר לגרדו בדרך הנזכר. אבל אם בשעת הכתיבה היה נפרד ואח”כ נדבק מעט. כיון שהיה השם כשר. וגם עתה עדיין נראית כמו ה"א יש להסתפק בו אם מותר לגרדו או לא (ע' חקירה ט"ו) :