קשר גודל ט

1סימן ט. קצת דיני עניית אמן ואביזריה. למען ירוץ הקורא: א. יזהר מאד מאד לענות אמן ובכונה כי אין קץ לעונש מבזה עניית אמן ומאבד ענייתו. זוהר הקדוש והאר״י זצ״ל:

2ב. לא יענה אמן חטופה דהיינו כאלו האל״ף נקודה בחטף וכן לא יחטוף לענות קודם שיסיים המברך. סי׳ קכ״ד:

3ג. לא יענה אמן קטופה שאינה ניכרת הנו״ן. שם:

4ד. לא יאמר אמאין או אמני ואין הנו״ן דגושה ולא צרוי״ה הרמד״ל ז״ל:

5ה. לא יענה אמן יתומה שאינו שומע הברכה ואפילו יודע באיזו ברכה עומד ואפילו אינו מחוייב אם הברכה היא להוציא הרבים י״ח אבל ברכת התורה וברכת הנהנין אם יודע הברכה שהוא מברך יכול לענות אמן. ב״ח סי׳ קכ״ד:

6ו. אם בעוד שהוא מתפלל סיים ש״ץ ברכה וקודם שכלתה עניית אמן מפי רוב הצבור סיים תפלתו עונה עמהן אמן. סי׳ קכ״ד:

7ז. העונה אמן לא יגביה קולו יותר מהמברך. שם:

8ח. לא יענה אמן קצרה ולא ארוכה יותר מדאי. שם:

9ט. בברכת השבח כגון ברוך שאמר וישתבח וג׳ ראשונות כונה אמן אמת הדבר ובאמצעיות וכיוצא כונת אמן אמת הוא וכך יהי׳. שם ואחרוני׳ והר׳ של״ה באורך:

10י. יענה אמן יש״ר בקול בכונה וכח סי׳ נ״ו מהש״ס וזוה״ק:

11יא. מי שנזדמן לו לענות אמן על שני דברים יאמר אמן ואמן הלכות קטנות ח״א סי׳ פ״ה:

12יב. אין עונין אמן כלל אחר שום ברכה מברכות ק״ש אלא אומרים עם הש״צ מלה במלה כל ברכה וחתימתה ואין להם לענות אמן ב״י סימן נ״ט:

13יג. ומזה תבין שאין לענות אמן אחר יוצר המאורות נמי לדידן. בר״י סי׳ ס״א ובית דוד סי׳ נ״ט ומטה יהודה סי׳ נ״ט:

14יד. לקדיש וקדוש׳ וברכו ותיבת מודים מפסיק אפי׳ באמצע פסוק שבק״ש סי׳ ס״ו:

15טו. אבל לא יפסיק לברך ברכת רעמים. מחב״ר:

16טז. ולא יפסיק לענות על שום אמן דברכות. כן הוא דעת מרן:

17טוב. אין להפסיק בין י״ח ליהיו לרצון אבל בין יהיו לרצון לשאר תחנונים פוסק לקדיש וקדושה וברכו ולאמן דשאר ברכות. ט״ו וכן נ״ל ודלא כחולק ע״ז:

18חי. אם נזדמן לו לענות איש״ר ומודים או קדושה ואם יענה זה יבטל זה יענה איש״ר דעדיף. שו״ת שי למורא סי׳ ט׳:

19יט. אם התחיל לענות קדושה לא יפסיק מפני איש״ר. פר״ח:

20כ. כשאומר הש״ץ ברכנו בברכה המשולשת אין לענות אמן אלא כיה״ר ואין למחות בעונים אמן סי׳ קכ״ח ומחב״ר:

21כא. אין לענות אמן אחר ברכותיו אלא אחר ב׳ ברכות או יותר שהם סוף ברכות כשפוסק יאמר אמן אפילו אחר ברכת עצמו כגון אחר יהללוך ואחר ישתבח וה״ה אחר ברכת ההפטרה. סי׳ רט״ו ובר״י.

22כב. אם היו עשרה במקום אחד ואומר קדיש וקדושה אפילו מי שאינו עמהם יכול לענות וצריך שלא יהא מפסיק טנוף או גוי או גויה סי׳ נ״ה ובית דוד:

23כג. השומע א׳ מישראל מברך א׳ מכל הברכות אף שלא שמע כלה אף שאינו חייב באותה ברכה חייב לענות אמן. סי׳ רט״ו:

24כד. אין לענות אמן על ברכת אפיקורוס או גוי או תינוק כשלומד הברכה לפני רבו או ישראל המשנה המטבע של רז״ל. שם ודלא כמי שמקל:

25כה. יש לענות אמן בין ברכת אשר קדשנו על דברי תורה לוהערב וכמש״ל:

26כו. אין לענות אמן בברכה ראשונה דהפטרה בין הבוחר בתורה כו׳ ובין הבוחר בתורה וכו׳ רק בתשלום הברכה דהכל ברכה אחת. מהריט״ז:

27כז. כששנים וג׳ אומרים קדיש יחד ואחד מקדים יענה אמן על הראשון ויעלה לכולם כו׳ ואם יש הפסק יענה על כל א׳. הלק״ט חלק ב׳ סימן מ״ח:

28כח. כשמתפללין בעזרה בב׳ או ג׳ מקומות ואינן שוי׳ וא״א לענות לכל קדיש יענה על קדיש ראשון. בר״י סי׳ נ״ו:

29כט. ש״ץ שיסיים מגן אברהם ותכף התחיל אתה גבור לא יענה אמן. בר״י סי׳ קכ״ד. ועונש ביטול אמן אז הוא על הש״ץ. הרמד״ל: