קוהלת רבה ו:יא

1כִּי יֵשׁ דְּבָרִים הַרְבֵּה מַרְבִּים הָבֶל, כְּגוֹן מְגַדְּלֵי קוֹפוֹת, וַחֲתוּלוֹת, וְחֻלְדּוֹת הַסְּנָאִין, וְאַדְנֵי שָׂדֶה, וְכֶלֶב הַיָּם, מָה אִית לְהוֹן הֲנָיָיה מִנֵּיהוֹן, אוֹ חַד אַמְכּוּתִי אוֹ חַד מַעֲקוּצִי, מָה הֲנָיָיה, אוֹ חַד פַּלְקָא אוֹ חַד פַּדְעָה. וְכֵן הַמְסַקֵּל מִתּוֹךְ שָׂדֵהוּ וְנוֹתְנוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, מָה הֲנָיָיה אִית לֵיהּ, אוֹ חַד תּוּקְלָא אוֹ חַד מַרְמוּצִי, וְיֵשׁ אוֹמְרִים מַרְצוּמִי. מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁהָיָה מְסַקֵּל מִתּוֹךְ שָׂדֵהוּ וְנוֹתְנוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהָיָה שָׁם חָסִיד אֶחָד וְהָיָה רוֹדְפוֹ וְאוֹמֵר לוֹ מִפְּנֵי מָה אַתְּ מְסַקֵּל מִתּוֹךְ שֶׁאֵינוֹ שֶׁלְּךָ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ שֶׁלְךָ, וְהָיָה שׂוֹחֵק עָלָיו, וּלְאַחַר יָמִים נִצְרַךְ הֶחָסִיד וּמָכַר אֶת שָׂדֵהוּ וְהָיָה מְהַלֵּךְ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְנִתְקַל, אָמַר, לֹא עַל חִנָּם אָמַר לִי אוֹתוֹ חָסִיד נוֹתֵן לְתוֹךְ שֶׁלְּךָ, מַה יֹּתֵר לָאָדָם.