קוהלת רבה ט:טז

1וְאָמַרְתִּי אָנִי טוֹבָה חָכְמָה מִגְּבוּרָה וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְכִי חָכְמָתוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָיָה מִסְכֵּן בְּזוּיָה הָיְתָה, אֶלָּא זֶה זָקֵן שֶׁהוּא יוֹשֵׁב וּמִסְכֵּן בִּדְבָרָיו, כְּגוֹן זָקֵן שֶׁהוּא יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ (דברים טז, יט) : לֹא תַכִּיר פָּנִים, וְהוּא מַכִּיר. (דברים טז, יט) : לֹא תִקַּח שֹׁחַד, וְהוּא לוֹקֵחַ. לֹא תַלְוֶה בְּרִבִּית, וְהוּא מַלְוֶה. שִׁמְשׁוֹן הָלַךְ אַחַר עֵינָיו (שופטים טז, לא) : וְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים שָׁנָה. גִּדְעוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ח, כז) : וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִּדְעוֹן לְאֵפוֹד וגו' וְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל, הֱוֵי אֵין מִסְכֵּן אֶלָּא מִי שֶׁמַּסְכִּין דְּבָרָיו.