כל בו קב

1קב. דין אבר מן החי ודין שליל

2אבר שנחתך מן החי אסור ואסורו נוהג בבהמה וחיה ועוף הטהורים אבל לא הטמאים ואחד אבר שיש בו עצם ואחד אבר שאין בו רק בשר חייב עליו משום אבר מן החי אלא שהאבר שאין בו עצם בין שחתך כלו בין שחתך מקצתו אסור משום אבר מן החי. והאבר שיש בו עצם אינו חייב עליו משום אבר מן החי. עד שיפרוש כבריתו בשר וגידין ועצמות אבל פרש מן החי הבשר בלבד חייב עליו משום טרפה כמו שכתבנו ולא משום אבר מן החי.

3ואבר מן החי אינו חייב וכל זמן שהאבר עומד כברייתו העצמות והגידין מצטרפין לכשעור אבל הפריד העצמות הגידין והבשר זה מזה שוב אין מצטרפין וצריך שיהיה בבשר לבד כזית.

4וכל זמן שאכל מן הבשר כזית חייב ואפילו אכל מעט חייב ואפילו אכל מעט מעט וכן אם אכל האבר כברייתו ויש בו כזית אפילו נחלק בפיו קודם שבלעו חייב.

5תלש אבר מן החי ונטרפה הבהמה בנטילתו ואכלו לוקה שתים משום טרפה ומשום אבר מן החי. והתולש חלב מן הבהמה בחייה ואכלו לוקה שתים משום חלב ומשום אבר מן החי. תלש חלב הטרפה בחייה ואכלו לוקה ג׳.

6בשר המדולדל בבהמה ואבר המדולדל בה ואינו יכול לחזור ולחיות אע״פ שלא פירש אלא אחר שנשחטה אסור ואין לוקין עליו ואם מתה הבהמה רואין אותה כאלו נפל מחיים ולוקין עליו משום אבר מן החי ואם יכול לחזור ולחיות הבהמה מותר.

7ונהגו אסור באבר שנתמעך או נדוך כמו הבצים שמעכן או נתקן בכיס שלהן לפי שדומין לאבר מן החי.

8עצם שנשבר והיה הבשר או עור חופין רוב עביו של נשבר ורוב הקפו מותר ואם יצא העצם לחוץ אסור וכשישחוט הבהמה או העוף יחתוך מקום השבר וישליך מקו׳ השבר והשאר מותר פירוש שהיה צריך לחתוך כל מה שרואה פני האויר במקום חתוכו ומשליכו עם האבר והשאר מותר. וכתב ה״ר יצחק ז״ל שאם בא לפנינו בהמה או עוף שכבר נשבר רגלה למעלה מן הארכובה ונתרפא כמו שקורין דשנוא״ר בלעז כשרה ובידו שלא יצא העצם לחוץ כך נהג הר״מ ז״ל.

9והבשר שעל השבר שהיה לקוי כגון שהיה מרוצץ או שנתאכל או שהיה מתלקט ממקומות הרבה או שנקב נקבים או שנסדק או שנקדר כמין טבעת או שנגרר מלמעלה עד שלא נשאר על העצם אלא כקלפה או שנתאכל העצם עד שנמצא שאינו נגע בעצם בכל אלו מורים לאסור והאוכל מכל אלו מכין אותו מכת מרדות.

10המושיט ידו למעי בהמה וחתך מאחד מאבריה הפנימיים והניחם בתוכה ואח״כ שחטה אותן החתיכות אסורו׳ משום אבר מן החי. אבל אם חתך מן העובר שבתוכה ולא הוציאו ואח״כ שחטה חתיכות העובר או אבריו מותרין.

11ועובר שהוציא ידו או רגלו אותו האבר אסור לעולם ואין שחיטת אמו מכשירתו ואפילו החזיר אותו אבר למעי אמו ואם נולד הולד וחיה כמה שנים אותו האבר אסור לעולם משום טרפה ואין שחיטה מתירתו. פירוש אסור משום דכתיב ובשר בשדה טרפה לא תאכלו ודרשו שכל שיצ׳ חוץ למחיצתו קרי ליה בשדה כמו שהשדה חוץ לחומת העיר. ויש חולקים על הר״מ במז״ל ואומר׳ שאם נולד קוד׳ שנשחטה אמו שנמצא שהוא טעון שחיטה בשביל עצמו שחיטת עצמו מהנה להתיר הכל אפילו אותו אבר.

12הוציא מקצת האבר ונשאר מקצתו בפנים היוצא אסור ושבפנים מותר. ואם לא החזירו וחתכו אפילו לאחר שחיטה מקום החתך אסור וצריך לחתוך מהנשאר מקום החתך אבל החזירו אין צריך לחתוך רק היוצא לחוץ בלבד שמקום החתך מותר אחר שחיטה. ואם חתך האבר היוצא והוא בחוץ קודם שחיטה ואכלו לוקה עליו משום אבר מן החי אבל חתכו אחר שחיטה אינו לוקה עליו ואפילו מת העובר קודם שחיטה ואם מתה הבהמה ואח״כ חתכו האוכל לוקה עליו משום אבר מן החי.

13נולד העובר שהוציא אבר אחד מבחוץ והרי היא נקבה החלב שלה אסור כחלב טרפה שנתערב בחלב טהור שהרי החלב מכלל האברים כלם.

14השוחט בהמה מעוברת ומצא בה שליל בין חי בין מת מותר באכילה ואפילו השליה ואם יצאת השליה מקצתה קודם שחיטה וקשורה בולד מה שיצא המנה אסור והשאר מותר ואם אינה קשורה בולד כלה אסורה שמא הלך לה ולד זה שהיה בבטן והלכה שליה שלו מכאבה.

15עובר חי אפילו בן ט׳ חדשים גמורי׳ כל זמן שלא הפריס על גבי קרקע כלומר שלא הלך על פרסותיו שחיטת אמו מטהרתו ואינו צריך שחיטה.

16קרע בהמה או ששחט בהמה טרפה ומצא בה בן ט׳ חי צריך שחיטה להתירו ואין שחיטת אמו מטהרתו ואם לא כלו לו חדשיו אע״פ שהוא חי במעי אמו טרפה הרי זה אסור שהוא כאבר אמו.

17כל עובר שהוציא ראשו והחזירו הרי הוא כילוד וצריך שחיטה שאין שחיטת אמו מטהרתו. ואם לא כלו חדשיו אין השחיטה מועלת בו: תם