כל בו קיא

1קיא. דין הלכות שלוח הקן

2הלוקח אם על בנים ושחטה הבשר מותר באכילה ולוקה על שחיטת האם. וכן אם מתה קוד׳ שישלחנ׳ או שברחה מתחת ידו או שחטפה אחר ושלחה שלא מדעתו לוקה עד שישלח מדעתו׳.

3קצץ אגפיה עד שלא תעוף ושלחה מכין אותו מכת מרדות ומשהין אותה אצלו עד שיגדלו כנפיה וישלחנה ואם מתה קוד׳ לכן או שברחה לוקה.

4וכיצד משלחי׳ האם לוקחה בכנפיה ומפריחה וכן נמי פסק הרי״ף.

5שלחה וחזרה אפי׳ ארבע או חמשה פעמי׳ חייב לשלחה ולא יטול האם וישלח הבנים שנאמר שלח תשלח את האם.

6לקח הבנים והחזירן לקן ואחר כך חזרה האם עליהן פטור מלשלח. לקח האם ושלחה ואחר כך צד אותה מותר.

7ומצוה זו אינה נוהגת אלא בעוף טהור שאינו מזומן כגון יוני שובך ויוני עליה ועופות שקננו בפרדס. שנאמ׳ כי יקרא קן צפור. אבל המזומן אינו חייב לשלח כגון אווזין ותרנגולין שקננו בבית. וכן אם היו האפרוחין מפריחין שאינן צריכין לאמן אינו חייב לשלח וכן אם היו הביצי׳ מוזרות או שהיו אפרוחי טרפה אינו חייב לשלח.

8זכר שהיה רובץ על הקן פטור מלשלח. וכן עוף טמא הרובץ על ביצי עוף טהור או עוף טהור הרובץ על ביצי עוף טמא פטור מלשלח היתה רובצת על ביצי׳ טהורין אף על פי שאינן ממינה חייב לשלח ואם לא שלח אינו לוקה.

9היתה האם טרפה חייב לשלח׳. היתה האם מעופפת אם אין כנפיה נוגעות בקן פטור מלשלח היתה יושבת בין האפרוחים או בין הביצים ואינה נוגעת בקן או שהיתה בצד הקן וכנפיה נוגעות בקן פטור מלשלח. היתה על שני בדי אילן והקן ביניהן רואין כל שאלו ינטלו הבדין תפול על הקן חייב לשלח.

10היתה רובצת על אפרוח אחד או על ביצה אחת חייב לשלח. מצא הקן על המי׳ או על בעלי חיים חייב לשלח לא נאמר בכל עץ או על הארץ אלא שדבר הכתוב בהווה.

11אסור לזכות בביצים כל זמן שהאם רובצת עליהם לפיכך אם היתה רובצת על האפרוחי׳ או על הביצי׳ בעליתו ושובכו אינן מזומנין ולא קנתה לו חצרו כשם שאינו יכול לזכות בהן לאחרים כך לא תזכה לו חצרו בהן לפיכך חייב לשלח.

12המצוה הזאת מבוארת מן אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד כי הטעם בשניהם לבלתי היות לבם אכזרי. ולא נרחיק טעמו שלא יתיר הכתוב לעשות השחתה לעקור המין אף על פי שהתיר השחיטה. והנה ההורג האם והבני׳ ביום אחד או לוקח אותם בהיותם רובצים על הבנים כאלו יכרית המין ההוא. ומה שאמרו ז״ל האומ׳ על קן צפור יגיעו רחמיך משתקי׳ אותו מפני שעשה מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים ואינן אלא גזרות הענין כך הוא שאין התועלת במצות להקב״ה בעצמו יתברך אבל התועלת באדם עצמו למנוע ממנו נזק או אמונה רעה או מדה מגונה או לזכור הנפלאות והניסים לדעת את ה׳. וכן לשון אגדה וכי מה איכפת לו להקדוש ברוך הוא בין שוחט בהמה ואוכל או עוקר ונוחר ואוכל כלום אתה מועילו כלום אתה מזיקו ומה איפכת לו בין אוכל טהורות לאוכל טמאו׳ הא לא נתנו המצות אלא לצרף הבריות שנאמ׳ אמרות ה׳ אמרות טהורות. ונאמר אמרת ה׳ צרופה. הנה מפורש בכאן שבאו לומ׳ שאין התועלת לו יתברך כמחושב מן המנורה שיצטרך למאכל בקרבות וריח הקטרת אין התועלת אלא לנו המצוה הזאת להדריכנו במדת הרחמים וכן אמרה תורה לטוב לך. וכן אמר אליהו אם צדקת מה תתן לו ואם רבו פשעיך מה תעשה לו. נשלמו הלכות שחיטה וכל הנטפל להם מחבור הרמב״ם ז״ל ודעת שאר הפוסקים ז״ל: