קומץ המנחה ב:כא

1העולם הוא דוגמת הנפש כמ"ש בס"י וכמ"ש במדרש (נח) ברית חלק לאוירות שיש אויר מחכים אויר מעשיר כו' לכל אויר יש כח ידוע ככוחות החלוקות בנפש וארץ ישראל הוא ארץ אשר ד' אלקיך דורש אותה רומז נגד הכח בנפש אשר ד' דורש אותו רומז נגד הכח בנפש אשר ד' דורש אותו והוא היראה כמ"ש מה ד' אלקיך שואל וגו'. וז"ש (כתובות ק"י) אוירא דא"י מחכים כמ"ש (משלי) הן יראת ד' היא חכמה וז"ש הדר בא"י כמו שיש לו אלוק' כידוע אלוק' מרוה דין שהוא יראה. וידוע אברהם ויצחק הם אהבה ויראה. אהבה שורש למ"ע שהם הרחקה מקנאה על ידי חסד לאברהם בקום ועשה טוב. ויראה יסוד למלא תעשה שהם הרחקה לתאוה על ידי מדת יצחק כנ"ל. וז"ש בפסחים (סח) מתחלה כי עביד אינש אדעתא דנפשי' קעביד כי בכניסה לתורה אברהם הוליד את יצחק דמאברהם התחילו ב' אלפים תורה ואז אהבה קודמת כמשנ"ל אות ג' ואות ו' שהוא הרחקה מקנאה וזה תחלתו שלא לשמה (דגם כן שרי בקנאה מה שאין כן בתאוה כמשנת"ל אות י"ט מוכח בסוטה (כ"ב ב') גבי פרוש שכמי דא"ל לא תתני פרוש מאהבת שכר דהיינו שלא לשמה אבל להנאת עצמו כשכמי וקוזאי זה תתני ואף על גב דאינו לנטר והוא נגד דברי התוס' וע"כ דשם פרוש מתאות שאני זה צ"ל לשמה גמור וכמש"ש) דענינו טוב לבריות וזה א"א להשמר מפניות בדבר שתפארת לו מן האדם (וכמ"ש באברהם שהי' מכובד אצל בני חת וכן בכ"מ בואו. מה שאין כן ביצחק נאמר ויריבו כו' כידוע) רק מתוך שלא לשמה בא לשמה. מה שאין כן יראה הרחקה מתאוה זה אסור שלא לשמה אף מתחלה וזה ענין יצחק עולה תמימה כולו לד' כי טוב לשמים שלא לשמה, אם כן למי הוא טוב. וענין ארץ ישראל הוא יראה כולו לד'. וענין הדר בחו"ל רצה לומר שמקום דירתו (ע"ד איזה חכם המכיר מקומו) באיזו פני' וכונה שלא לשמה כי כל חוץ לארץ חלוק לע' שרים וע' עממין שהם כונות שונות. וזהו דיצחק הי' אסור לצאת לחו"ל אבל אברהם נולד בחו"ל שמתחלה קעביד כו' ואחר כך א"ל לך לך מארצך דאחר כך בא לשמה מתוך השלא לשמה שהיא דירת חו"ל הולך אל הארץ אשר אראך כי הכל ביד"ש חוץ מיראת שמים כידוע שאהבה מתעורר לפעמים מעצמו ולא יראה (עיין בסידור הר"ב הטעם על פי דרכו) ובעלמא דשקר עולם הדמיון הגלוי הוא בהיפך כי מה שהוא ביד"ש ונראה קשה להשיג היא אדרבה בדמיון קל להשיג ויראה שנתן השם יתברך ליד האדם להשיגו הוא לאו מלתא זוטרתי רק לגבי משה שאצלו הי' מבורר האמת שכבר יצא מן הדמיון אז במתן תורה. ולכן אמר אשר אראך דלאו מלתא זוטרתי שאין אדם משיג מעצמו עד שהשם יתברך מראה לו שדבר זה הוא בידו, וזהו לך לך מארצ"ך שהוא שלך נראה ברשותך ובכחך והארץ הוא אשר אראך כי בעולם הזה מה שביד"ש נראה שהוא של אדם ממש להיפך עד שאברהם הוא היה המתחיל לברר זה להעמיד האמת: