קונטרס זיקה יח

1יח) הנה נתברר מזה דבר פשוט, ומפורש בירושלמי, וגם רבנן בתוספות הערו בו, דאין צרת ערוה רק משעת נפילה, הא המקדש אחות יבמתו אחרי מות אחיו, אף על גב שהיא ערוה ופקע זיקתה, עיין תוספות (דף טז, א) ד"ה בני צרות, בכ"ז צרתה מתייבמת, ובזה יתברר לן טעמא דיהיב רבא בתלמודא דילן פ"ק (דף יג, ב) בהא דשקיל וטרי בטעמייהו דב"ש דסברי צרת הבת מתייבמת משום דאין איסור חל על איסור, וקא מפרש הגמרא באחות אשה, אם נשא חי ואחר כך נשא מת הוי צרת ערוה שלא במקום מצוה, ואם נשא מת ואח"כ נשא חי אין איסור אחות אשה חל על איסור אשת אחיו ולכן לא הואי צרת ערוה, וכתבו רבנן בתוספות (שם ד"ה דלא אתי) דא"כ ייבם הערוה גופא, ותירצו דאי פקע איסור אשת אח חייל איסור אחות אשה, הלכך לא פקע. וזה דברי תלמודין (דף לב, א) על ר' שמעון דסבר אין איסור חל על איסור. אולם לפ"ז אינו מובן, א"כ סברי ב"ש כר"ש, ואטו לר"ש צרת ערוה מתיבמת היכי שנשא מת ואח"כ נשא חי, וזה נסתר ממשניות הרבה, ועיין בתוספות (דף לב, א) ד"ה שנשא חי כו' וד"ה לא פקע מה שביארו טעמם, ואין בו כדי להבין לענ"ד ההבדל במאי פליגי:

2אולם האמת יורה דרכו דבהא פליגי, דב"ש סברי דאיסור אשת אחיו פקע, וחלה איסור אחות אשה, אבל אימת חל, רק כשנפקע איסור אשת אח, ואם בא עליה בחיי אחיו אינו חייב רק משום אשת אח, נמצא דאימת חלה איסור אחות אשתו לאחר מיתה, הוי כמקדש אחות יבמתו, והצרה מתייבמת, דלא נעשית צרה לאחר מיתה, דבשעת נפילה לא הואי צרת אחות אשה, ואיסור אשת אח פקע, דאם לא יפקע הלא תהיה מותרת להתייבם, כיון דאיסור אחות אשה לא חל כ"ז שחייב משום אשת אח, וע"כ דפקע ואפ"ה צרתה מתייבמת, והיא פטורה משום איסור ערוה דאחות אשה, וצרתה אין צרה לאחר מיתה, דמאי איכפת לצרה שנעשית ערוה לאחר מיתה, ורבי שמעון סבר, כיון דאיסור אחות אשה חייל הלכך לא פקע ממנה איסור אשת אח, כיון דאף אם יפקע תבא איסור אחות אשה תחתיה, לכן לא פקע איסור אשת אח, וכיון שלא הותר ממנה איסור אשת אח תו פוטרת צרתה, כמו דמיפטרא צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו, משום דהואי באיסור ערוה, שהיא אשה שלא הותר איסור אשת אח ממנה ע"י מיתת אחיו הוי ככל העריות, ופוטרת צרתה, ואיסור זה בא מנשואין הראשונים, ובשעת נפילה הואי ערוה, ולכן בבא עליה אחר מיתת אחיו אינו חייב לר"ש רק משום אשת אח בלבד, דקסבר דלא פקע, וא"ש גם מה דפליגי בנשא חי ואח"כ נשא מת על ב"ש, דרבנן קדמאי פירשו דכוונת הגמרא לפלפל על אחות אשה, דבה כתיב קרא דעליה ולצרור לפטור צרת ערוה, ע"ז מתרץ דב"ש אמרי דאין סברא לאוקמי ע"ז קרא דעליה ולצרור, משום דאין איסור חל על איסור, ולכך מקשה היכי דנשא חי ואח"כ נשא מת מאי איכא למימר, ולא פריך מבתו ושאר עריות רק מאחות אשה, יעו"ש.

3ולפי זה אתי שפיר, דכיון דבנשא מת ואח"כ נשא חי מסתברא למידרש קרא דלצרור דכתיב באחות אשה בכה"ג דאיסור אשת אח קדים, ואינו עומד להיתר, משום איסור אחות אשה, דבחריקאי קאי ומונעו מלהפקע, ותו מהקישא דכל העריות, דתמן איכא בתו וכיו"ב, דאיסורן קדים לאיסור א"א, ובכ"ז פטורים מיבום, ורחמנא לא חשבינהו לשלא במקום מצוה, כיון דלענין חלות האיסורים הואי באיסור אשת אח וזקוקה ליבום לולא האיסור ערוה, מזה ידעינן למיפטר צרת ערוה גם בנשא חי ואח"כ נשא מת מחליצה ויבום, ודוק, כי זה נכון בס"ד:

4ובזה ראיתי דברים שאינם צודקים בספר אבני מלואים סימן מ' ס"ק ו', שאם נתקדשה אשה לאחר שלשים, ובתוך שלשים בא אחד וקדשה, ומת, ונמצא דאם קדושין תופסין בשומרת יבם מקודשת להראשון שאירסה מקודם קדושי המת לאחר שלשים, ופקעה זיקתה בכדי. אך קשה, דלפי זה אמאי לא תני ט"ז נשים פוטרות צרותיהן, אשת איש בכה"ג. אולם ז"א, דהא כיון שלא חלו הקדושין רק לאחר שמת אחיו, והיתה יכולה לחזור טרם כלו כל השלשים יום, וכן המקדש יכול לחזור, ואינם חלים רק אחר כלות השלשים יום ולא הדרו ביה, א"כ הוי צרת ערוה אחר מיתה, ובשעת נפילה לא הואי צרת ערוה, ואיך פטורה, ואפילו למ"ד המקדש אחות יבמתו פטורה מחליצה ויבום צרתה מתיבמת, וז"פ. אולם כל עיקר יסודו משגה הוא, דגם היא אינה פטורה מחליצה, ולא הואי ערוה, ודוקא תמן בקטנה כתבו תוס' (יבמות קט, ב ד"ה וכי גדלה) [דנפטרה היבמה מעצמה] דאף למ"ד המקדש אחות יבמה לא נפטרה מן החליצה הוא רק מדרבנן, וכמו שכתבו תוספות (יח, ב ד"ה שומרת) דאם נשא לכו"ע פקע זיקתה, ומן התורה אין חילוק בין קדושין לנשואין, ועיקר טעמו (דריב"א) [דריב"ב] (שם מא, א) הוא משום זיקה, ועיקר זיקה סבר בבלי ריש פרק ד"א דהוא דרבנן, עיין דף כ"ז ע"ב ובתוספות פרק כיצד (דף יח, ב) ד"ה שומרת יבם שקידש, ולכן שפיר כתבו תוספות דבקדושין דהקידושין חלין ממילא לא גזרו רבנן בהא, אבל (כיון) [כאן] באם קידש אחד את היבמה לא נפקע הזיקה דבר תורה, וצריכה חליצה דבר תורה, ומטעמים שכתבו רבנן בתוספות פ"ק (דף טז, א) ד"ה בני צרות שני טעמים לחלק לקדושין דאינה מפקעת זיקה, לקדושי אחותה דמפקיעין זיקה עיי"ש, ודאי אם קידש מקודם לאחר שלשים, כיון דאינן חלין רק אחר שמת אחיו, הוי כמו קדשה עכשיו איש מן השוק, ולא שני כלל אם עשה המעשה מקודם, כיון דחלות הקדושין הוא רק לאחר שלשים, וז"ב. ובעיקר הדין אם קדושין שהיתה מקודשת לאחר כמו בחוץ ובע"מ אם מפקיעין זיקה עיין תוס' (דף י, א ד"ה לעולם) ובחידושי הרמב"ן ורשב"א ואכמ"ל: