קונטרס זיקה כט
קונטרס זיקה · Kuntres Zikah 29
Open in the reader →1כט) אחרי שהעלינו דהעיקר כדעת החכ"צ ז"ל, ראיתי למרן הגר"א בביאוריו להלכות יבום (אבן העזר) סימן קס"ד ס"ק י"ח, על מש"כ (שם בשו"ע ס"ז) ואם ילדה ולד שנגמרו סימניו ואין ידוע אם כלו חדשיו אפילו מת ביום שנולד הר"ז מוציאה בגט וחולץ לה, ואח"כ תהיה מותרת לאחרים, ע"ז כתב, עמש"ש שלמד ממה שכתבו הרמב"ן והרשב"א כו', אבל א"צ, שכאן דספיקא הוי, ואף לר' יוחנן צריכה גט וחליצה, ונפ"מ דאפילו בא עליה אחרי שמת הולד ג"כ צריכה גט וחליצה כאן, משא"כ תמן עכ"ל. כוון בזה "דאין צריך" שאף לשיטת הריטב"א (יבמות לו, ב ד"ה והנכון), דלריש לקיש אם כנס מעוברת והפילה, צריך לבוא עליה אחר כך ולגרשה לר' אלעזר, כאן על כרחו תצא בגט וחליצה, דהא אסור לבעול, שמא ולד קיימא הוא, אבל מש"כ דלר' יוחנן ג"כ צריכה חליצה, וכן אם בא עליה אחרי שהפילה צ"ע, דהא ממה נפשך או ולד מעליא הוי או דקנאה בביאה, וכן לר' יוחנן דביאת מעוברת שמה ביאה, ועל כרחין דסבר הגר"א דמשום ספק הוי ביאה פסולה, וצריכה גט וחליצה, כיון דאינו רשאי לבא עליה שמא ילדה ולד קיימא, תו אף באופן דאין הולד בן קיימא הוי ביאה פסולה וצריכה גט וחליצה, וזהו כסברת הרשד"ם, דהוי חליצה פסולה וצריכה חיזור, ודוק: