קונטרס זיקה ז
קונטרס זיקה · Kuntres Zikah 7
Open in the reader →1ז) ואתי שפיר נמי לפי שיטת הירושלמי מה דמקשה בתלמודין לקמן דף ל' דמדייק הגמרא טעמא דגירש ואח"כ מת אבל מת ואח"כ גירש אסורה [פירוש דמת הנשוי נכרית ואח"כ גירש אחד מבעלי אחיות אשתו ונשא את הנכרית ומת אסורה הנכרית להתייבם להאח השלישי דהוי צרת אחות אשתו בזיקה] ש"מ יש זיקה אפילו בתרי אחי, ופריך הגמרא מהך דמדייק רב נחמן לעיל בהך דג' אחין נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית ומת אחד מבעלי אחיות וייבם אותה הנשוי נכרית ומת הראשונה יוצאה משום אחות אשה וכו' הא לא עביד בה מאמר נמי יבומי מיבמה והא הואי צרת אחות אשה בזיקה ש"מ אין זיקה אף בחד אחא, ולפי שיטת הירושלמי לק"מ דהכא שמת הנשוי נכרית ואח"כ גירש אחד מב"א אשתו וייבם הנכרית, כיון שהגיע היבום אל המטרה התכליתית שיבמה אחי המת, חזינן דזקוקה ליה למפרע מעת הנפילה, וא"כ בעת התחלת הזיקה היתה צרת אחות אשה בזיקה שעדיין לא גירש את אחות אשה ולכך אסורה למ"ד נשואין מפילין דמה דהואי אחות אשה צרתה בתחלת זיקתה נחשבת כמו שהיא צרתה בתחלת הנשואין [ועיין מהרש"א שם היטב ודוק] אבל רישא כי מת האחד מבעלי אחיות ולא ייבם הנשוי נכרית א"כ פקעה הזיקה ופרחה למפרע ולא הואי צרת אחות אשה בזיקה מעולם כלל, אבל תלמודא דילן אזלא לטעמיה דמיתה לא מפקעא זיקה ולכך פריך שפיר מהך דרב נחמן, ורש"י בד"ה טעמא דגירש בשלמא אי לא כנסה הוי מותרת לזה מחמת זיקת אח הראשון כו' אין טעמו משום כיון דלא כנסה בעל האחיות לא הואי זיקה כלל [כסברת הירושלמי] דהא לקמן ע"ב פירש למעוטי מת ולא גירש, פירוש, דאף אם לא כנסה, בכ"ז חזינן כאילו היא גם זקוקה להאח שמת והוה צרת אחות אשה בזיקה והוי כאילו באה גם מאח השני עיי"ש. הנך רואה דאם היה כן בעת המיתה אמרינן לתלמודין דהואי צרת אחות אשה בזיקה רק למ"ד נשואין ראשונים מפילין, ובשעת מיתה לא היתה צרתה, וכיון דכל זמן דחי ולא מייבם לא חשבינן להך זיקה מידי אם הוה מיבמה האח השני, א"כ הכא שאתה צריך לחשוב שהיתה זקוקה לו טרם שגירש את אשתו בעוד היה בחיים, זה לא אמרינן. רק דוקא כשכנסה אח"כ. אבל בלא זה אמרינן דמאימת מצי לחשוב הזיקה לזיקה רק מקודם המיתה שלו שאפשר שאילו לא מת היה מיבמה חשבינן לזקוקה לו, אבל לא מתחלת הנפילה, ודוקא כי כנסה אמרינן דאגלאי למפרע שזקוקה לו מתחלת הנפילה טרם שגירש האחת מבעלי אחיות, אבל לומר כולי האי שאילו לא מת היתה מתיבמת לו ונמצא דהיתה עומדת מעיקרא לכך והואי זקוקה מתחלת הנפילה כולי האי לא אמרינן, דכיון דלא הגיע הזיקה אל תכליתה (היינו יבום או חליצה) לא שייך לומר דאגלאי מלתא למפרע שהיא זקוקה לו מתחלת נפילה כיון שהתכלית לא יצא מכח אל הפועל, ודוקא כי כנסה דיצא התכלית מכח אל הפועל שוב אמרינן אגלאי מלתא למפרע ודוק בזה:
2עלה בידינו דסברת רש"י ז"ל דכל היכי דמייבם האח השני שגם לו היתה זקוקה בעוד היה אח הראשון קיים וכי ייבם אותה בחייו הרי פקעה זיקתו של אח שלא ייבם, תו נמי כי מייבם לאחר מיתת אחיו, דאז ביבומו של זה מכל מקום אמרינן דזקוקה לאחיו המת, היינו רק מקודם המיתה, אבל לא מתחלת הנפילה וזיקה דתחלת הנפילה ודאי פקע ביבומו של זה אף לאחר מיתה, וזה סברא עמוקה למדנוה מלשון הזהב של רש"י ז"ל: