לנבוכי התקופה ד:יב

1סוף תקופתנו (סוף דבר)

2אין רע בלי טוב, וזהו כלל גדול אפילו בנוגע לנבוכים, ואפילו בנוגע לנבוכי דורנו, דור תהפוכות. את הרע שהיה כרוך בהשכלה הברלינאית בררנו, ובכל זאת גם היא הביאה דבר מה חיובי ליהדות – ״‎אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה״‎. תקופת ההשכלה העשירה במידה מרובה את ידיעת ההיסטוריה שלנו, בקיימה – ויהא שלא במתכוון – את הציווי: ״‎זְכֹר ימוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר, שְׁאַל אָבִיךָ – וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ – וְיֹאמְרוּ לָךְ״‎ (דברים לב, ז). הם – המשכילים – היו מקיצי נרדמים ומפענחי נעלמים, גילו אוצרות מני קדם בהצלתם כתבים בלים הרבה. אומנם עשו הם את זאת מתוך הכרח, כי כאן נשאר להם מקום להתגדר בו, שהרי לא ראו שום עתיד ליהדות כי אם עבר בלבד. ואת העבר מוטלת החובה לדעתו. היתה בזה מן הכוונה להראות למלכים ולשרים את יופייה של היהדות, כדי להשיג על ידי כך שיוויון זכויות. אבל אין לקפח גם את אלה העושים דבר טוב שלא לשמו.

3בדרישתם את ההיסטוריה היתה כוונתם להקים מצבה לבר־מינן גדול ששבק חיים לכל חי, לעם ישראל. רצו לחלוק לבר־מינן זה כבוד אחרון, ופארו את המצבה בכל מיני פאר. אבל סוף־סוף יכולים אנחנו להשתמש בזה לא כבמצבה אלא לשם לימוד מהעבר על העתיד שלנו. כי, כדברי חז״‎ל (על פי ילקוט שמעוני תורה, תתקמב): ישראל לא ידע – לשעבר, עמי לא התבונן – לעתיד, ומכלל לאו אתה שומע הן. אם יודעים את העבר מועיל הדבר בהתבוננות בעתיד, לדעת את הדרך נלך בה ואת המעשה אשר עלינו לעשותו.

4המעיין בעיניים פקוחות בהיסטוריה שלנו (מה לא עשתה ההשכלה הברלינאית), יוציא דווקא את המסקנות ההפוכות ממש מאלה שהוציאו בני התקופה ההיא. הוא יראה בהיסטוריה שלנו – לא רק עבר מזהיר שאין דוגמתו – אלא יכיר כאן הכנה לעתיד גדול עוד יותר, לעתיד של ״‎באחרית הימים״‎. הוא יווכח כי ״‎נצח ישראל לא ישקר״‎. חבל רק שלחקר ההיסטוריה ניתן שם של ״‎חוכמת ישראל״‎ כאילו כל החוכמה שלנו היא רק בחקר כתבים בלים ומצבות עתיקות, ואילו המאור שבתורה – שעליו נאמר: ״‎כי הוא חוכמתכם ובינתכם לעיני העמים״‎ – נעלם מהם.

5וכמה לא טוב עשו, כשנמקו את כל קיומו של עם ישראל מצד ה״‎תעודה״‎ שלהם, שבאמת גם היא שם שאין אנו מוצאים אותו לא בתורה, לא בנביאים ולא בכתובים. אבל סוף־סוף, כאשר כבר אמרנו, יש בזה מעין גילוי הברית שכרת הקדוש ברוך הוא עִם עמו ישראל. ואם כי הכחישו זאת, אבל מתחת למפתן ההכרה גם הם הרגישו בכך, אם כי נתנו לזה שם בלתי מתאים כלל וכלל.

6ואת ברית זו שבינינו ובין א־לוהי ישראל הכירו ומכירים גם שונאי ישראל, ובשביל כך גם המתבוללים נרדפים כל־כך על גזע ישראל, וגם שונאי ישראל הללו מחליפים את השם, כי אין השנאה שלהם באה בגין הגזע, אלא בגין ה״‎ברית״‎.

7ובנוגע ללאומיות החילונית, שמלבד כל הריעותות שיש בתנועה זו, יש להצביע על עונייה של תקופה זו, המפגרת גם ב״‎חוכמת ישראל״‎ וגם בחקר ההיסטוריה שלנו – באלה תקופת ההשכלה עולה עליה לאין־ערוך.

8וכבר התאונן על זה נשיא הציונות בדורו הר׳ נחום סוקולוב באחד ממאמריו. הוא התפלא על המחזה המשונה הזה, שכמעט כל ההיסטוריונים שלנו היו חכמי תקופת ההשכלה, הם הם שהעלו על הספר את ״‎דברי ימי ישראל״‎, אף על פי שהכחישו את קיומו של עם ישראל בתור עם, ואילו התקופה של התחייה הלאומית בנוגע לחקר ההיסטוריה של עמנו היא בבחינת עקרה לא ילדה.

9אכן, אין בזה משום פלא כלל וכלל, כאשר השבתי לנחום סוקולוב באחד ממאמריי, כי דווקא היא הנותנת: תקופת ההשכלה וההתבוללות, אף על פי שהחריבה בהרבה בחינות את היהדות, הנה בכל זאת השאירה ״‎זכר לחורבן״‎ בדמות תעודת ישראל, שנשארה לה בתור שארית הפליטה מכל מחמדינו מני קדם, ונובעת היא ממקור הברית שבינינו ובין ד׳. תעודה זו נובעת מהרגש של ״‎קידוש השם״‎ שנתקדש כל־כך בתוכנו, ובשביל זה באנו באש ובמים בכל התקופות ובכל הזמנים. המשכילים פחדו תמיד מן ״‎למה יאמרו הגויים״‎, אבל באמת, פחד זה נובע לכתחילה ממקור קדוש – ״‎למה יאמרו הגויים איה אלוהיהם ״‎, שלא נביא לחילול השם במקום קידוש השם. ומכיון שעל כל פנים מעין רגש של קידוש השם נשאר אצלם – אף על פי שלא ידעו בברור כלל במה מתבטא הוא – הרי על ידי השקפה זו, השקפת תעודת ישראל, היו יכולים לראות את עם ישראל בתור חטיבה אחת לכל הפחות בעבר שלו. וההיסטוריה הלוא כל עסקה הוא בעבר. היה להם בכל זאת חוש היסטורי והם התחילו את ההיסטוריה שלנו מן האבות.

10כי מן האבות עד היום הזה, אף על פי שעברו עלינו חליפות ותמורות לאין שיעור, הרי דבר אחד לא נשתנה, והיא: ״‎תעודת ישראל״‎, או באמת – ״‎ברית ד׳ עִם עמו״‎, קידוש השם שבשבילו הקרבנו את הכל. הם כפרו ב״‎מקום״‎ – בארץ ישראל, שלא ראו בה שום ערך ממשי כעת, וחשבו שכבר נתפשטה ארץ ישראל בכל הארצות. ברם, לעומת זה הרגישו את ה״‎זמן״‎, והלוא כל ההיסטוריה בנוייה על יסוד הזמן.

11אולם, לא כן הבינה תנועת הלאומיות החילונית, שהקדישה את כל מרצה לכפור בעיקר זה דווקא. לדעתה, אין לנו שום תעודה מיוחדת, אין לנו שום עסק עם קידוש השם, אין אנחנו כלל עם סגולה מכל העמים על ידי הארץ. במקום ״‎להראות למלכים ולשרים את יופייה של היהדות״‎, הראו ליהודים כי התנ״‎ך שלנו לא השפיע כלל וכלל, כי יש רק חוק אחד בעולם: ״‎כל דאלים גבר״‎; ואם אנו רוצים להתקיים, עלינו גם כן להיות בבחינת ״‎כל דאלים גבר״‎. לפי זה יוצא, שבגלות לא יצרנו שום דברים חיוביים, ועלינו להעביר מחק על כל ימיה. ולא רק מבחינה חומרית – אלא גם מבחינה רוחנית. וכמובן שעל פי השקפה כזו אין לנו בכלל היסטוריה. יש היסטוריה לכל הגויים, אפילו לגויים השפלים ביותר בתרבותם – אבל אין שום היסטוריה לעם ישראל. אין לנו כל קשר באלפי שנות הגלות, ואנחנו מעוניינים לשכוח דווקא את כל התקופות הללו ולראותן כאילו לא היו כלל וכלל. אין לנו קשר אפילו בתקופות של זמן הבית, וגם בית ראשון וגם בית שני, זמן שבו בית המקדש עמד במרכז כל חיי האומה, ועכשיו אינו תופס אצלנו שום מקום. אפשר להתחיל את ההיסטוריה שלנו מלפני שישים שנה, מהפרעות ברוסיה בשנות השמונים, מתנועת ביל״‎ו וכדומה. ומה הפלא אם לתקופה זו אין כל חוש היסטורי?...

12ההיסטוריה באה על יסוד של זמן , ואילו התקופה הזאת מדגישה את המקום ולא את הזמן. כל היסטוריה מתחילה מ״‎ויהי בימי״‎, בעוד שאנחנו, בכל תקופת הגלות הננו רק נפעלים ולא פועלים, מושפעים ולא משפיעים, אנחנו החומר והם – הגויים – היוצרים. היחס שבינינו וביניהם הוא בחינת ״‎כחומר ביד היוצר״‎, והימים אינם שייכים כלל לנו אלא להם, ויש רק מעין ״‎ויהי בימי אחשוורוש״‎, וכדומה. וכל מקום של גלות הוא עולם בפני עצמו, שאין לו שום קשר עם איזה מקום אחר.

13וזהו ההבדל בין תחייה לאומית ובין בריאה לאומית. הראשונה מבוססת על ההיסטוריה של אומה מראשית הוויתה. לא כן השניה, שהיא מבוססת דווקא על יסוד של ״‎פורה״‎ שר של שכחה, כי כל עובר היוצא לאוויר העולם בא מלאך וסוטרו על פיו ומשכחו את כל התורה כולה. הלאומיות החילונית מיוסדת על יסוד של בריאה לאומית ולא על יסוד של תחייה... ממילא אין לה חוש מפותח לתולדות ימי עמנו.

14ובכל זאת – ״‎הס קטיגור וקח סניגור מקומו״‎. גם על ידי לאומיות זו נבנית והולכת ארץ ישראל, המעשים לעצמם – ישוב ובניין ארץ ישראל – מעשים כבירים המה, וגם על זה נאמר (מסכת כלה ה, א): ״‎לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה – בא לשמה״‎.

15ואף על פי שמאמר זה נאמר למאמינים בלבד, על כל פנים – בעצם התורה והמצוות. בעוד שרבים מאלה העומדים בראש התנועה הלאומית החילונית אינם מאמינים כלל וכלל, והם אוהבים להדגיש את זה בכל הזדמנות הבאה לידם. וראייה להנחה זו מדברי הרמב״‎ם, שגם מה שנאמר, שחסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא, נאמר דווקא אם מקיימים הם את שבע המצוות מתוך אמונה בד׳ ובתורת משה. אבל אם אינם מאמינים בזה כלל, אף על פי שלמעשה מחזיקים הם בכל שבע המצוות לכל פרטיהן ודקדוקיהן – אין להם חלק לעולם הבא. ודברים קל וחומר: ומה אומות העולם שלא נצטוו על האמונה כך – בני ישראל שנצטוו על האמונה – על אחת כמה וכמה! אבל האמת אגיד, שאינני מאמין כלל וכלל שאלה הם בלתי מאמינים. נראה יותר הדבר שהמה צבועים בזה, ופיהם ולבם אינם שווים. על כל פנים יש בזה אונאה עצמית, הם רוצים לראות את עצמם כבלתי מאמינים, בעוד שבסתר לבם ונפשם מאמינים בני מאמינים הם. ומסירותם לארץ ישראל שמגיעה לעיתים לפאנאטיות קיצונית, האם אינה מעידה על ניצוצות קדושה הבוערים בלבם, אם כי אינם נראים אפילו לבעלי הדברים בעצמם, אלא בצורה זו של בניין הארץ בלבד? כלום ראיתם מימיכם איזה עם בעולם שיהיו לו געגועים על ארץ שבה ישבו אבותיו לפני אלפי שנים? והוא הדין גם בנוגע לחיבת השפה... לשון־הקודש – שאין משלה בין כל האומות שיבקשו לדבר דווקא בשפה שכבר אלפי שנים נחשבת למתה.

16אלא, שבלב כל אלה יש אמונה פנימית חבוייה ודבוקה בסתרי נשמתם והיא באה לידי גילוי בצורה זו דווקא, וזהו בכלל ״‎אף על פי דאינהו לא חזו – מזלייהו חזו״‎ (מגילה ג, א). ואם הקורבנות המרובים שמביאים בבניין הארץ באים מתוך רגש של חיבת הארץ ולא מתוך רגש של קדושת הארץ – הנה גם חיבת הארץ לאו מילתא זוטרתא היא. החידוש הזה לא נתחדש דווקא בבית מדרשם של חובבי ציון החדשים, אלא נתחדש עוד בבית מדרשם של הראשונים.

17הריטב״‎א, בחידושיו למסכת גיטין, עמד, כמו שאר הראשונים, על הסתירה שיש בש״‎ס בנוגע לעכו – אם היא נחשבת כארץ ישראל או לא. מהמשנה הראשונה בגיטין רואים אנו בבירור שעכו היא ״‎חוץ לארץ״‎, ובכל זאת מוצאים אנו שר׳ אבא הוה מנשק כיפי דעכו (כתובות קיב, א). והתוס׳ רוצים לחדש, שעכו אינה כארץ ישראל מפני שהרבה כרכים כבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל, וקיימא לן שקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא. והדרא קושייה לדוכתה: מדוע הווה מנשק ר׳ אבא כיפי דעכו?

18אכן, הריטב״‎א מתרץ את הקושייה הנ״‎ל באופן פשוט, ואומר: אמת שלעכו אין קדושת הארץ מצד הטעם הנ״‎ל, שקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא לעתיד לבוא – אבל נתבטלה רק קדושת הארץ, ברם, חיבת הארץ לא נתבטלה מעולם! והראייה, שלמאן דאמר שגם קדושה שניה נתבטלה, מפני שלא נתקדשה לעתיד לבוא, האם יעלה על הדעת שאין, לדבריו, כל חשיבות לארץ ישראל? אלא על כורחך אתה אומר, שחיבת הארץ קיימת תמיד. ולפי זה יוצא שר׳ אבא הוה מנשק כיפי דעכו – לא מצד הקדושה שיש באבניה – כי הלוא היא כחוץ לארץ לכל דבר, אלא רק מצד חיבת הארץ.

19ואם כן הדברים קל וחומר: אם ראוי לנשק את האבנים שיש בהן משום חיבת הארץ – כמה עלינו לנשק את ידי העובדים באבנים האלה, המסתתות ומחצבות אותן מתוך אהבה מרובה כל־כך. ואומנם גם הריטב״‎א לא כיוון לומר שחיבת הארץ לחוד וקדושת הארץ לחוד, אלא כוונתו לומר, שחיבת הארץ באה כתולדה מתוך קדושת הארץ, ויחס הקדושה לחיבה הוא יחס של סיבה ומסובב, ולכשנתבטלה הסיבה, אין זו מונעת למסובב להתקיים.

20וכך הוא הדבר בנוגע לאלה העובדים מתוך חיבת הארץ. האמת – לא חלים ולא מרגישים הם בעצמם שהחיבה באה להם מתוך הקדושה, ואף על פי שנתבטלה אצלם הסיבה – לא נתבטל אצלם המסובב. ברם, זהו מסובב ולא סיבה.

21על כל פנים, גם על ידם בא לידי ביטוי וגילוי אחד מחלקי התורה הכי חשוב – חלק המצוות שבין ישראל לעמו. נקווה שגם אלה יבינו ויכירו סוף־סוף, כי זהו רק חלק אחד מחלקי התורה, וגם שני החלקים האחרים – המצוות שבין אדם למקום ושבין אדם לחבירו – אינם פחות חשובים מהחלק הזה...

22דיברנו הרבה על דבר הצדק הסוציאלי, שאינו מתאים כלל לצדק שלנו, צדק התורה, ועד כמה מזיקה לנו מלחמת המעמדות הבאה רק מתוך כך, שאין מרגישים את מעמד הר סיני. אבל מאידך גיסא, מאין נובע דבר זה גופא, שבני ישראל דווקא עומדים בראש התנועות הסוציאליות העולמיות, אם לא רגש הצדק המפעם אצלם מתוך ירושה עוד מאברהם אבינו, שעליו אמר ד׳ (בראשית יח, יט): ״‎כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶך ד׳ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט״‎. ואם מ״‎דרך ד׳״‎ רחוקים המה, הנה בכל זאת בכוח הירושה הנ״‎ל מדגישים הם כל־כך את הצדק והמשפט. ואף על פי שגם בזה, בנוגע לצדק ולמשפט, מחליפים הם קלא־אילן בתכלת, אבל הרצון להחליף גם הוא מעיד, שיש בהם איזה נטע הצומח מתוך אמונתנו העתיקה, האמונה של העברי הראשון, שעליו נאמר: ״‎והאמין – בד׳״‎, אף על פי שהעטיפו אמונה זו בקליפות הרבה עד שהתוך לא נראה כלל וכלל.

23ייתכן מאוד שגם אלה מבני ישראל שיצאו לגמרי לתרבות רעה, נתקיימו בהם הדברים: ״‎מְהָרְסַיךְִ וּמַחֲרִבַיךְִ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ״‎ (ישעיהו מט, יז), והם נלחמים בדת בכלל, ועושים כל מה שאפשר כדי להפיץ את הכפירה בכל העולם, שגם בהם יש ניצוץ מא־לוהי ישראל שאמר לאברהם אבינו (בראשית יז ד; יב, ג): ״‎וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם״‎, ״‎וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה״‎. על כן אין הם יכולים לנוח, עד כי ישרישו את דעותיהם, ואפילו המשובשות, בין כל האומות. ואם כי מהפכים הם את הברכה לקללה, אבל סוף־סוף הרצון לתקן עולם, אפילו לא ״‎במלכות שדי״‎, נובע מתוך תכונתנו העיקרית, מתוך דברי ד׳ לאברהם אבינו, כנ״‎ל.

24וחבל על כך שלקחו את המשיח הגדול שלנו ופיררו אותו לפירורים קטנים מאוד וכל אחד לקח לו רק חלק קטן מאוד מהפירורים הללו. המתבוללים לקחו ממנו את התעודה שלו, וגם זאת – להלכה בלבד, ואותו גופו השליכו אחרי גוום. הלאומיים החילוניים לקחו את המקום שבו הוא צריך להתגלות, את ״‎ד׳ מאות פרסה על ד׳ מאות פרסה״‎, אבל על נשמתו אין הם רוצים לדעת, והשמאליים לקחו ממנו את רעיון ״‎האינטרנציונלי״‎ – ולא יותר; השאיפה של: ״‎וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם״‎ (ישעיהו ב, ב) יש להם, אבל כמה רחוקים הם מרישא דקרא: ״‎נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְקֹוָק בְּרֹאשׁ הֶהָרִים״‎.

25ואפילו אלה הטובים ביותר, הסולת והשמן של אומתנו, לקחו מן המשיח את ״‎רוח ד׳״‎ שבקרבו, וברוח זו המה חיים. אבל על משיח הלוא נאמר גם כן (ישעיה יא, ב): ״‎וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ד׳ – רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ד׳״‎, ולא די לנו ברוח ד׳ וביראת ד׳ בלבד – אלא צריכים אנו גם לכל הדברים האלה. ועל כן, אם כי עקבתא דמשיחא נמשכת זמן רב, עדיין המשיח, בכבודו ובעצמו , רחוק כל־כך מאיתנו.

26התקופה האחרונה, הנמשכת מימי מנדלסון עד היום הזה, מחולקת לשני חלקים: חלקה הראשון – תנועת ההתבוללות, וחלקה השני – תנועת הלאומיות החילונית. נוסף על הצד השווה שבהן בנוגע לשורשן הסוציולוגי, יש להראות גם על צד השווה שלהן גם בכיוון, הכיוון של שיוויון זכויות. לשתיהן, גם לתנועת ההתבוללות וגם לתנועת הלאומיות החילונית, היה כיוון זה למטרה סופית. אלא, שבעוד שהראשונה חשבה על שיוויון זכויות של כל פרט ופרט בתור אדם – הנה השניה שאפה לשיווין זכויות לאומיות לישראל בתור אומה אחת מאומות העולם.

27הראשונה כאילו שכחה לגמרי שיש אומות העולם ואין בני אדם – ״‎אין אומות העולם קרויות אדם״‎ (על פי יבמות סא, א). אין אדם שיהיה סתם אדם, אלא תמיד קשור הוא באיזו אומה שהיא, והזכויות אינן זכויות אם הן מקיפות רק את חייו הפרטיים של האדם, ואינן מקיפות את חייו הלאומיים. המתבוללים חשבו שאם יקבל היהודי את כל הזכויות האזרחיות של הארץ שבה הוא יושב, ישווה הוא לכל בני האומה אשר הוא יושב אצלה. ושכחו, כי סוף־סוף איננו שווה לבן אומה אחרת כלל וכלל! כי לנוכרי זה יש לו שפה משלו, היסטוריה משלו וארץ משלו וכו׳ וכו׳, בעוד שלו אין כל הדברים האלה. הוא, היהודי, צריך ומוכרח להתבולל, בעוד שנוכרי זה אין לו צורך כלל להתבולל. הוא צריך לנהל תעמולה לשיוויון זכויות, והנוכרי אינו צריך כלל לכך. שיוויון זכויות צריך להיות באופן אחר: כמו שלכל אומה ואומה יש לה ארץ משלה, היסטוריה משלה וכו׳ – כן גם אנו צריכים לכל המכשירים האלה. ועל כך עמדה התנועה הלאומית החילונית.

28זו האחרונה, אילו היתה עקבית במחשבותיה, היתה צריכה להסיק את מסקנותיה, שבגולה אין לנו לדרוש כלל שיוויון זכויות. כי בגולה אנחנו נתינים זרים לגמרי. אין אצל הגויים דוגמה כזאת שאדם יהיה שייך בבת אחת לשתי אומות כאחת. הוא יכול לצאת מאומה לאומה, כשהוא יוצא מארצו, מתפטר מאזרחוּת אומתו ונעשה לאזרחה של ארץ אחרת. לכל אומה יש זכות על ארץ ידועה, אבל אין שום אומה שתהיה לה פנטזיה גם לארצה היא, וגם לכל הארצות. אכן, כאשר בכלל מעטים הם בעלי מחשבה עקביים, ובאופן שטחי קל תמיד להגיד ״‎אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידיך״‎, מבלי לשים לב ש״‎זה״‎ ו״‎זה״‎ – תרתי דסתרי הם.

29אומנם היו גם עקבנים שהרגישו, שאפשר לבחור רק אחת מן השתים ולא את השתים בבת אחת. כזה היה למשל ד״‎ר מכס נורדוי, שדרש שכל בני ישראל בכל מקום שהם יהיו לנתינים ארץ ישראליים ויוותרו לגמרי על תביעות שיוויון זכויות בארצות הגולה. ומאידך, היה פרופ׳ דובנוב שדרש להיפך – זכויות של מיעוטים לאומיים בכל ארצות הגולה וויתר על ארץ ישראל (ואף על פי שלא אמר את זה בפירוש, אך מכללא איתמר – ראה מאמרו ״‎תביעתנו למדינת היהודים״‎). כאמור, עקבנים הם מעטים, והרוב אינו רוצה להתעמק ודורש אפילו תרתי דסתרי, אם הדבר נוגע לזכויות. וכל המרבה בזכויות – הרי זה משובח...

30ומה עלה לנו מכל שיוויון הזכויות שלנו בגולה? מברלין – ערש ההשכלה החילונית וההתבוללות – נפתחה הרעה, רעה שלא היתה דוגמתה בכל ההיסטוריה שלנו, נתפשטה ברוב ארצות הגולה. ושוב נתחדשו הגיטאות, והגיטאות נהפכו לבתי מטבחיים והיינו ״‎כצאן לטבח יובל, להרוג ולאבד ולמכה ולחרפה״‎. אין לזרות מלח על הפצעים, גם המוכיח הכי גדול בכל הדורות, ירמיהו הנביא, לא היה אומר עכשיו את ״‎דברי ירמיהו״‎ שלו, אלא היה יושב על הארץ ואומר את ה״‎איכה״‎ שלו: ״‎אֵיכָה יוּעַם זָהָב, יִשְׁנֶא הַכֶּתֶם הַטּוֹב, תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת. בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז – אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי חֶרֶשׂ, מַעֲשֵׂה יְדֵי יוֹצֵר״‎ (איכה ד, א-ב). וכולם־כולם, גם פושעי ישראל הגרועים ביותר, מסולאים בפז הם, אפילו לעומת חסידי אומות העולם. קשה אפילו להגיד עכשו כירמיהו הנביא במגילת איכה: ״‎צַדִּיק הוּא ד׳, כִּי פִיהוּ מָרִיתִי״‎ (שם א, יח). ויותר נכון עכשיו להגיד את המליצה החסידית: ״‎לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַד׳ אֱ־לֹהֵיכֶם״‎ (דברים יב, ד) – שלא תגידו תמיד ״‎כן״‎ – אפילו למעשה ד׳ א־לוהיכם. ואם המעשים הם כל־כך רעים, אז עליך לפעמים לטעון כמו משה: ״‎למה הרעות לעם הזה?״‎.

31נתקיימו הדברים: ״‎וְהָיִיתָ מְשֻׁגָּע מִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ״‎ (דברים כח, לד) – שזוהי הקללה הכי נוראה והכי איומה. והשאלה נשאלת בכל תוקפה: על מה עשה ד׳ ככה, ומה חרי אף הגדול הזה?

32אכן, כשאנו מתעמקים מעט, נראה שגם בזה אפשר להגיד במידה ידועה: ״‎אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ, וְעַל ד׳ יִזְעַף לִבּוֹ״‎ (משלי יט, ג). באמת החורבן התחיל לא מעכשיו, שהכל כבר נחרב ונהרס עד היסוד ותחום המושב שלנו באירופה כולה נהפך לבית קברות, אלא החורבן שלנו החל עם תנועת שיוויון הזכויות גופא, שיוויון זכויות גופו הוא־הוא שחבל בנו באופן מבהיל ונורא!

33אי־אפשר שיהיה שיוויון משקל בינינו וביניהם בשום אופן, כי אחת גזר ד׳: ״‎לְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם״‎ (דברים כו, יט) – ״‎וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה״‎ (שם כח, יג). ובכוונה אני משתמש במילים ״‎אחד גזר ד׳״‎, כי בברכות הללו יש גם גזירה מן השמים עלינו. והגזירה באה כדי שנשמור תמיד על דברי ד׳: ״‎וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים״‎ (שמות יט, ה) – בין אם תרצו בכך ובין אם לא תרצו בכך.

34וכשאנו מגיעים לשיוויון, ממילא מטפסים הננו למעלה – והנה אין שיוויון! כי אם אחד למעלה – הרי השני למטה. ובטבעו של אדם, שלא יצר לו כל־כך בהיותו למטה כמו שיחרה לו בהיות חבירו למעלה, ומתוך קנאה בא לשנאה, ומתוך שנאה הופך הוא, לפעמים, חיה טורפת.

35כל קיומנו בגלות היה אפשרי כשהיינו ״‎עברים״‎, וכשמשמעות הדברים של חז״‎ל: ״‎למה נקרא שמו עברי? – כל העולם מעבר אחד והוא מעבר אחר״‎. וכשאנחנו ״‎מעבר אחר״‎ – כל העולם כולו מ״‎עבר״‎ החומר ואנחנו מ״‎עבר״‎ הרוח – התקיימנו, אף על פי שתמיד היה קיומנו קשור בפורענות ובייסורים. אבל כשפרצנו בכל גופנו ונשמתנו לעברם של אחרים, הבאנו עלינו כל הקללה הנוראה הזאת.

36כל דבר רע שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו ברא תבלין כנגדו. ואם ברא הקדוש ברוך הוא יצר הרע ברא לו תורה כתבלין; ואם ברא את המכה – ברא סם רפואה כנגדה. ואין לך דבר רע בעולם יותר מן הגלות. אבל לגלות נבראו תבלין כנגדה – כוח הביטול שלנו; כוח זה היה שקול לפעמים כנגד כל הכוחות שבעולם שרצו לכלותנו מעל פני האדמה.

37אם שום אומה אחרת לא היתה יכולה להתקיים בגלות, אין זאת משום עינויי הגוף – כי אפשר להתגבר עליהם – אלא מפני עינויי הנפש . כי לא יכלו לסבול את הבושה, שכל אחד מעמי הארץ הביט עליהם כעל נחותי דרגא, כעל בריה נבזה, כעל בריה שלית לה מדגרמה ולא כלום. השם ״‎אדם״‎ בא מן השם: ״‎אדמה״‎, ולמי שאין לו אדמה אינו נקרא: ״‎אדם״‎, וגם הוא עצמו לא נחשב בעיניו גופא כבן אדם.

38התבלין לגלותנו, כאמור, היו כוח הביטול, להגיד: ״‎כל חמירא... ליבטל וליהווי כעפרא דארעא״‎ – לא רק בערב פסח – אלא בכל שס״‎ה ימות השנה, ערב, בוקר וצהריים. ואם גרמו לנו אויבינו ושונאינו בכל משך ימי גלותנו נזק, צער, בושת וכו׳, למעשה לא גרמו לנו ולא כלום. כי על זה אמרנו: ״‎הכל לפי המבייש ומהתבייש״‎. וכל ה״‎מביישים״‎ לא נחשבו למביישים, כי כמו שהאדם אינו מתבייש מנשיכת נחש, אף על פי שהלה מכאיב לו מאוד – ככה לא התביישנו מנשיכת הנחשים ההולכים על שתים. הבטנו עליהם מגבוה, מלמעלה למטה, כעל בריות עלובות המעוררות רחמנות עליהם, כמו שאמר הבן הצעיר משבעת בניה של חנה: ״‎חבל עליך קיסר, חבל עליך קיסר!״‎.

39ולא רק שיכולנו להיות בבחינת ״‎נעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים״‎ – אלא שלא היינו נעלבים כלל, ולא היינו שומעים כלל וכלל את חרפתנו, כי החרפה גופא היתה נחשבת לנו לכבוד גדול ביותר.

40היינו שולחים פעמים הרבה שתדלנים לחצרות המלכים, וגם לחצרם של ״‎פריצים״‎, להשתדל להעביר את רוע הגזירה; היינו מתירים לעצמנו גם להחניף לרשעים הללו, על פי יסוד ההיתר שנתן לנו יעקב אבינו, שאמר לעשו (בראשית לג, י): ״‎כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱ־לֹהִים״‎. אבל בו בזמן ביטלנו את כל הפריצים הללו כעפרא דארעא. היינו משתדלים אצלם להעביר את רוע הגזירה, אבל אף פעם לא ביקשנו מהם הסכמות כי גם אנחנו הננו בני אדם. כי הסכמתם לכך היתה לנו לגנאי הכי גדול, כשם שהלעג והקלס משלהם נחשבו אצלנו לכבוד גדול. היינו בבחינת ״‎גאון״‎ – שלא רק שאינו מתחשב בדעת הקהל – אלא שאם דעת הקהל מזדהה איתו, מתחיל הוא לפשפש במעשיו ודיעותיו; וככה היינו עַם גאון בין כל העמים.

41בקיצור – בכל הגלויות, ולא דווקא בגלות מצרים, ראינו את הפלא שמספרים עליו חז״‎ל (על פי סוטה יא, ב): ״‎שכיון שהכירו בהם המצרים והיו באים להורגם – נעשה להם נס ונבלעים בקרקע, ובאים המצריים וחורשים על גבם... ולאחר שיצאו המצרים היו מבצבצים ויוצאים כעשב השדה...״‎. כך היה בכל הגלויות – כלפי הגויים היינו כנבלעים בקרקע, אך בינינו לבין עצמנו היינו תמיד מבצבצים ויוצאים.

42אומנם היו כאלה שתמהו עלינו איך מכלכלים אנו בקרבנו תרתי דסתרי. בחוץ היינו כאסקופה הנדרסת ולא היה לנו שום כבוד עצמי, ואילו בפנים היינו רבים בינינו על דברים של מה בכך – על איזה כיבוד בבית הכנסת, על עליה שמנה של שלישי ושישי, על מקום חשוב במזרח, על השגת תארים של ״‎מורנו״‎ ו״‎מורה מורנו״‎ וכדומה. אכן באמת ״‎הס קטיגור וקח סניגור מקומו״‎. כי אדרבא, בזה יסוד קיומנו, כי באמת כבודו של אדם זהו האדם. ואין לך דבר יותר גרוע מזה, כשאדם נעשה בזוי בעיני עצמו . אכן, אנחנו לא נעשינו בזויים אף פעם. אדרבא! היינו רגישים במידת הכבוד יותר מאחרים. והראייה – המחלוקת שהיתה בינינו בגין כבודו של משהו היתה. ומה שיכולנו להשפיל כל־כך את עצמנו בחוץ, כלפי אחרים – אדרבא, מעיד הדבר על מתח רגש גאווה ששרר בתוכנו, עד שאמרנו שכל אלה אינם ראויים כלל וכלל לבייש אותנו – כי הכל לפי המתבייש.

43ההלכה אומרת: עבודה זרה של עכו״‎ם בביטולא בעלמא סגי״‎ (על פי עבודה זרה מב, א). כי אילמלי היינו צריכים לשרוף את כל העבודה זרה שבעולם לא היינו מספיקים, וטרם שנכלה את העבודה זרה היתה העבודה זרה מכלה אותנו... אך אנו אומרים: ״‎יבוא בעל הקוצים ויכלה את קוציו״‎ (ע״‎פ בבא מציעא פג, ב). אנחנו מסתפקים כלפי העבודה זרה בביטולא בעלמא. והדבר כל־כך קל, ואפילו דיבור לא צריכים לכך, ודי בביטול בלב...

44אכן, שיוויון הזכויות מצד אחד לא שחרר אותנו כלל וכלל מן הגלות; אבל מאידך גיסא, שלל מאיתנו לגמרי את התבלין שעל ידיהם ניתנה לנו אפשרות של קיום. על ידי כך נתבטל כוח הביטול שלנו, ובמקום לבטל את אחרים – נתבטלנו בעיני עצמנו. השתדלנות אצל הפריצים נעשתה לנו לחרפה, אבל לעומת זה התחלנו בבקשת הסכמות, וכעניים המחזרים על הפתחים ביקשנו מכל פריץ ופריץ שיתן לנו הסכמה, שגם אנחנו הננו בני אדם. היינו שמחים אלי גיל, אם פריץ מן הפריצים אמר עלינו דבר שבח, והיינו מצלצלים על כך בכל צלצלי שמע בכל העולם.

45וכך קרה לכשהתחלנו לחלום על דבר שיוויון זכויות לאומיות, שמקודם לא חלמנו כלל על זה, מפני שלא הסתפקנו בכך, כי ״‎רק בך בחר ד׳ להיות לו לעם סגולה״‎, ומעולם לא שאלנו את עצמנו אם הגויים מכירים בנו כעם או לא, כי לא מפיהם אנו חיים. אבל כשהתחלנו לחלום על דבר שיוויון זכויות לאומיות, נעשינו לנבוכים גם בזה; ושוב התחילה הרדיפה אחרי הסכמות. ומקצה העולם ועד קצהו הננו מריעים בחצוצרות, אם איזה קצין מנענע לנו בראש ואומר שגם אנחנו הננו עם ככל העמים, ומצטערים אנו צער גדול בלי הפוגות, אם ח״‎ו אחד מהגויים כופר בזה ואומר: לא היו דברים מעולם.

46תקופת היטלר ימ״‎ש, שמחק ח״‎ו חלק גדול מעם ישראל, התחילה לפני עשר שנים בחוקי נירנברג. אנחנו זוכרים עדיין את התאניה ואניה שהרימו בכל מחנות ישראל בכל מקום שהם על הגזירות הללו. בגופא דעובדא, מה חידשו חוקי נירנברג? לא חידשו – ולא כלום! הם רק קיימו את הגזירות שאנחנו בעצמו היינו גוזרים. אלה הם י״‎ח גזירות שגם בית שמאי ובית הלל הסכימו עליהם (על פי עבודה זרה לו, ב): ״‎גזרו על פיתם ושמנם משום יינם, ועל יינם מפני דבר אחר, ועל דבר אחר מפני דבר אחר״‎. ובכו על הגזירות הללו – לא רק מתבוללים מושבעים – אלא גם לאומיים קיצוניים, ואפילו יראי ד׳, הזהירים במצוה קלה כבחמורה, גם אלה בכו על החרפה הגדולה. והחרפה היתה בזה, שהיטלר ביטל את ההסכמות שאחרים נתנו לנו, שגם אנחנו הננו בני אדם ככל בני אדם, ועם אנחנו ככל העמים.

47ומבלי משים אנו נזכרים במאמר חז״‎ל (במדבר רבה טז, כ), על הפסוק (במדבר יד, א): ״‎וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא״‎ – חז״‎ל מוסיפים באומרם שאז אמר הקדוש ברוך הוא: ״‎אתם בכיתם בכייה של חינם – ואני אקבע לכם בכייה לדורות״‎, זו היא הבכייה של ״‎בכה תבכה בלילה״‎, הבכייה על חורבן בית ראשון ובית שני, ששניהם היו בתשעה באב. כי גם אז בכו לכתחילה רק בגין: ״‎וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים – וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם״‎ (במדבר יג, לג), שהגויים הביטו עליהם כחגבים וזה גרם להם צער הכי גדול. והבכייה שלנו על חוקי נירנברג, האם לא היתה זו מעין בכייה על ״‎וכן היינו בעיניהם״‎?...

48ובוודאי שגם בדורות הקודמים של גלותנו היו היטלרים שכאלה לעשרות ולמאות, אלא שאז לא בכינו כלל כך על דבריהם, וקיימנו צוואתו של יעקב: מותר להחניף לרשעים בעולם הזה; ולא חשבנו את זאת לחרפה, כמו שאין אנו חושבים לחרפה אם נפגעים אנחנו על ידי איזה חיה רעה.

49האמנסיפציה לא עלה בידה לבטל את הגלות, אבל עלה בידה לבטל את כוח הביטול שלנו – התבלין נגד הגלות, הרפואה למכה, הרגש האינסטנקטיבי שיש בכל בריה ובריה המכירה בכוח קיומה. וכשכל אלו נתבטלו – אין לנו אפשרות של קיום בגלות.

50* * *

51והנה ״‎תם ונשלם״‎ החלק הראשון של תקופתנו האחרונה, החלק של ההתבוללות הפשוטה, התבוללות שהיתה מושלת בכיפה כמאה שנה. ואומנם הלכה לעולמה ב״‎דם ואש ותמרות עשן״‎ ואין מספר לקורבנות שנפלו בגינה. ואם כי יש עוד יחידים, ויהיו גם אחרי כך, שיתבוללו בין הגויים, אבל על כל פנים בתור שיטה, כהשקפת עולמה של היהדות היא לא תשוב לתחייה.

52בימינו אנו, ראינו את ה״‎חי ד׳״‎ כתשובה ניצחת לשיטה זו. כוונתי למה שאמר הנביא (יחזקאל כ, לב-לג):

53וְהָעֹלָה עַל רוּחַכֶם – הָיוֹ לֹא תִהְיֶה! אַשֶר אַתֶּם אֹמְרִים: נִהְיֶה כַגּוֹיִם, כְּמִשְפְּחוֹת הָאַרָצוֹת, לְשָרֵת עֵץ וָאָבֶן. חַי אָנִי, נְאֻם ד׳ אֶ־לֹהִים אִם לֹא בְּיָד חַזָקָה, וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבְחֵמָה שְפוּכָה – אֶמְלוֹךְ עַלֵיכֶם.

54אבל עדיין נמשך החלק השני של התקופה, החלק של הלאומיות החילונית, המהדורה השניה של ״‎אשר אתם אומרים: נהיה כגויים כמשפחות האדמה״‎. והמכוון ל״‎גויים״‎ הוא לא במובן אישי , בני נכר, אלא במובן לאומי : נהיה לאומיים – כמו כל הלאומיים. בלאומיות זו דברים חיוביים הרבה; יש בה לא רק צללים אלא גם אורות; יש בה משום ״‎אור חדש על ציון תאיר״‎; מתגשם בה במידה ידועה החלק השלישי של מצוות התורה, החלק שבין ישראל לעמו. אבל הרואה את הנולד יראה שגם החלק הזה של התקופה לא יוכל להימשך זמן רב...

55ולא רק מפני ש״‎חי אני נאום ד׳״‎ חל על ״‎נהיה כגויים״‎ כמובן השני, כמו שחל הוא על המובן הראשון – אלא מפני שגם השקפת עולמה של הלאומיות החילונית בתוכנו מזוייפת היא מתוכה.

56ההדגשה של קודש באה רק על הדברים האלה: עם קדוש, ארץ הקודש, לשון הקודש, התורה הקדושה, שבת קודש, ואין אנו מדגישים הדגשת קודש בשאר המצוות האמורות בתורה. אין אנו אומרים, למשל, מזוזה קדושה, תפילין קדושות, סוכה קדושה וכדומה – אף על פי שכל אלו הדברים גם הם תשמישי קדושה. ומהו הטעם? – מפני שבכל המצוות האמורות בתורה אין בהן טעמים חילוניים אלא טעמי קדושה, וגם בלי הדגשה מיוחדת של קדושה אין לטעות בהן. מה שאין כן בכל הדברים הנ״‎ל, שאפשר לתפוס אותם גם מתוך השקפה חילונית לגמרי. כי מי יאמר שהננו עם קדוש – ומדוע לא נאמר: ״‎עם ככל העמים״‎, ומכל שכן הארץ , השפה – הלוא לכל העמים יש ארצות גדולות וחשובות יותר מארצנו, שכל גודלה הוא ד׳ מאות פרסה על ד׳ מאות פרסה; ולכל עם ועם יש שפה מיוחדת ומהן עשירות יותר במספר המילים מאשר שפתנו אנו. וכשם שהם לא אומרים על ארצותיהם ועל שפתותיהם שקדושות הן – ככה, לכאורה, גם אנחנו אין אנו צריכים להקדיש אותן בקדושה מיוחדת. והוא הדין אפילו בנוגע ל תורה , שהיא גם ההיסטוריה והקולטורה שלנו, ולכל עם – היסטוריה וקולטורה מיוחדת, שמביטים עליהן כעל קניינים לאומיים – אבל לא כעל קניינים קדושים. וה שבת גם היא מובנת לכל העמים כיום מנוחה אחד בשבוע – ומה ההבדל אם קובעים שיום המנוחה יהיה ביום השביעי או ביום הראשון? וכדי להוציא מלב הטועים מדגישים אנו בהדגשה מיוחדת את הקדושה שיש בכל הדברים הללו: עם קדוש, ארץ קדושה, וכו׳.

57אכן, יחס הקודש כלפי חול אינו יחס של מאתים כלפי מנה, שעל זה נאמר ״‎יש בכלל מאתיים מנה״‎. כי בקדושה יש גם גירעון כלפי החולין, והגירעון הוא בזה שמהחולין אפשר לעשות קודש אם מקדישים אותם; אבל מהקודש, אם יש בזה משום קדושת הגוף, אי־אפשר לעשות חולין בשום אופן. ואם נפגמה הקדושה, יש בזה משום פסולי המוקדשין שאסורים בהנאה.

58ועם קדוש – פירושו: עם שאינו יכול ליהפך לעם חילוני בשום אופן. ואם נסלק ממנו את הקדושה, יהא בבחינת פסולי המוקדשין האסורים בהנאה. וכך הדבר גם בנוגע לארץ הקודש, ללשון הקודש וכו׳. הקדושה היא עצמותם ולעולם לא יעלה בידינו לעשות את עם ישראל ככל העמים; ולעולם לא יעלה בידינו לעשות את ארץ ישראל ככל הארצות; ולעולם לא יעלה בידינו לעשות את עם ישראל בארץ ישראל עם ככל עמי הארץ.

59והעדות הנאמנה להיסטוריה שלנו היא, כי לא היתה לנו הצלחה במלחמות אם לא היו מלחמות מצוה. תקופות הזהב שלנו גם בבית ראשון וגם בבית שני היו רק בזמנים של רום הקדושה. ככה היתה תקופת דוד ושלמה בבית ראשון וככה היתה תקופת החשמונאים בבית שני. וזהו מה שאמרנו, שבקדושה יש גם גירעון – הקדוש לא יכול ליהפך לחולין בשום אופן. מצבה הבין־לאומי של האומה הישראלית בין כל האומות, ומצבה הגיאוגרפי של ארץ ישראל בין שאר כל הארצות, אינם מרשים שנהיה לעם חילוני ושהארץ תהא ארץ חילונית. כי אם יש אומות קטנות וארצות קטנות, עוד יותר קטנות מהאומה הישראלית ומארץ ישראל, ובכל זאת מתקיימות הן, הרי זה הודות לכך שגם הארצות הגדולות הסובבות אותן אינן מאוחדות בדיעה אחת ביחסן לאלו הקטנות. מה שאין כן בנוגע לעם ישראל ולארץ ישראל, שכולן מאוחדות בזה, בדיעה אחת, וביחס אחד – יחס של שנאה מיום שעמדנו על הר סיני וירדה שנאה לאומות העולם אלינו, ואין לנו זכות הקיום אלא כעם קדוש ואין לארצנו זכות הקיום אלא כארץ הקודש.

60ובנוגע ללשון הקודש – הנה מכל התקופה הגדולה הראשונה, מן האבות שלנו עד סוף חורבן בית ראשון ועד בכלל לא נשארו לנו אלא כתבי הקודש, אם כי בוודאי נכתבו בכל התקופה הארוכה הזאת הרבה יותר מכ״‎ד ספרים; ומכל תקופת בית שני עד סוף תקופת בבל לא נשאר לנו אלא הש״‎ס וכו׳ וכו׳. ונראה שהשפה, שפת הקודש, איננה קולטת בקליטה נצחית אלא את הקודש ולא את החול, ואם מכניסים לתוכה את החול, הנה כבולעתו – כך פולטתו. וכשיש עכשיו גם ספרות חילונית לא מועטה, הנה היא נשארת תמיד ספרות חדשה, כי לכשהיא מתיישנת קמעא – פג טעמה ונמר ריחה. ומי, למשל, קורא כיום את הספרות החדשה שנכתבה לפני מאה שנה, או לפני שמונים שנה, בעוד שלספרות הקדושה שלנו יש ויהיו תמיד – לא רק קוראים – אך גם לומדים ומעיינים.

61וכשהישוב הארץ ישראלי החדש עשה ניסיון – ניסיון שבאמת לא היה לעולמים – לחלל גם את התורה הקדושה ושבת קודש על החול, ללמוד את התנ״‎ך שלנו – לא ככתבי קודש – אלא כתרבות שלנו, ולשמור על השבת – לא כיום קדוש – אלא כיום מנוחה, מה רואים אנו מהניסיון הזה? בכל המקומות שחדלה קדושת השבת חדלה גם מנוחת השבת. ושביעות רצונם של המחנכים החדשים גופא, המלמדים את התנ״‎ך – לא על יסוד של כתבי הקודש – אלא על יסוד של כתבי תרבות – הלוא ידועה היא...

62* * *

63ההבדל בין תנועת ההתבוללות ובין הלאומיות החילונית בתקופתנו האחרונה הזאת, הוא בזה, שהראשונה לא השאירה מהיהדות אלא כזנב הלטאה, שיריים שאינם ניכרים כלל וכלל, אבל מה שהשאירה, השאירה בתור קודש. ולהיפך זו האחרונה – הלאומיות החילונית – לקחה מן היהדות הרבה – את החלק השלישי של המצוות, אלו הן המצוות שבין ישראל לעמו – אבל את הקדושה, גם הקדושה של המצוות הללו, מחקה. אכן לא רק העבר מעיד שאי־אפשר להפוך את כל הקדושות הלאומיות לקניינים חילוניים, אלא גם ההווה מתחיל להעיד על כך.

64הספר הלבן האחרון בנוגע לבית הלאומי שלנו בארץ ישראל נשכח מפני ״‎הספר אדום״‎, האדום בדם של מליוני אחינו בני ישראל שנהרגו, ושנשחטו, ושנקברו חיים ברוב ארצות הגולה. אבל כדאי בכל זאת מזמן לזמן לפתוח גם את ״‎הספר הלבן״‎ הזה. ואומנם, על הספר הלבן הזה נשפך דיו הרבה, ונשברו כמה קולמוסים משלנו להטעים כמה רעל צפון בו. אבל מעטים מאוד אלה שתפסו ״‎שורש פורה ראש ולענה״‎ שבספר זה, וזוהי ההגדרה של ״‎עם פלישתינאי״‎ במקום שההצהרה הבלפורית מדברת על ״‎עם ישראל בארץ ישראל״‎.

65לכאורה יש בזה רק משום שינוי השם בלבד. אבל שינוי שם זה מביא – לא רק לשינוי מעשה – אלא לשינוי כל התוכן. הוא עוקר את כל השורש של ההצהרה הבלפורית, שעליה תלינו כל־כך הרבה תקוות. כל הגזירות שיש ב״‎ספר הלבן״‎, כמו גזירת העלייה המגבילה את העלייה עד המינימום; גזירת הקרקע וכו׳ – כל אלו אינן אלא פרטים המסתעפים משינוי שם זה.

66כי אם יש ישראל ויש ארץ ישראל בעולם, הדבר מחייב הרבה. בשמות הללו מרגישים ההכרח לזווג זיווגים, לזווג את עם ישראל עִם ארץ ישראל. עיקר החידוש שבהצהרה הבלפורית – איננו בעיקר בהגדרה של בית לאומי – אלא בהגדרה של עם ישראל, כלומר: שלא רק שיש קיבוצים יהודים בארצות שונות וכל קיבוץ הוא איבר מדולדל בפני עצמו – אלא שכל אלה הקיבוצים שייכים לאומה אחת , כדבר שלם בפני עצמו. ואם אין לך דבר שאין לו מקום, מתחייב שיהא גם לעם זה מקום, והמקום בוודאי צריך להיות ה מקום בה״‎א הידיעה שלנו – זוהי ארץ ישראל.

67אם בפועל היינו אנחנו המיעוט בארץ ישראל – אין בכך כלום. כי לא הדיעבד קובע אלא הלכתחילה. ועַם ישראל כולו, שיש לו זכות להתיישב בארץ ישראל, הוא בוודאי יהיה לרוב. ומובן מאליו, שכל הבניין האידיאולוגי הזה נופל, אם קובעים אנחנו שיש רק עם פלשתינאי. באופן כזה, העיקר מי הוא היושב בפלשתינה, וכל היהודים היושבים בארצות שונות לא באים כלל בחשבון. כי אין להם שום שייכות לעם הפלשתינאי הזה, כמו שאין להם שייכות לעם העיראקי או לעם המצרי וכדומה. יש ללמוד הכל באמת המידה של מועיל ומזיק כלפי העם הפלשתינאי, ומכיון שהעלייה ומכירת קרקעות יכולות אולי להזיק לאינטרסים של רוב העם הפלשתינאי – שורת הדין מחייבת שצריכים להגביל את שני הדברים הללו עד לאפס.

68בקיצור, ״‎הספר הלבן״‎ הזה – לא רק מגביל את האפשרות של הגשמת הבית הלאומי בארץ ישראל – אלא הוא מאפס לגמרי את הציונות, ולא רק במעשה – אלא גם בעיון. אין גם צורך בבית לאומי. מכיון שאין בכלל לאומיות ישראלית. ואם בארץ ישראל קיים רק עם פלשתינאי בוודאי שבפולין קיים רק עם פולני והיהודים המה חלק קטן מהאומה הזאת. ובכן, באיזה מקום יש לאומיות יהודית?

69ברם, לא יימצא בוודאי אף אחד מבני ישראל שיגיד ״‎צידוק הדין״‎ על ״‎הספר הלבן הזה״‎ המשחיר את פני עם ישראל כשולי קדרה. אבל בגופא דעובדא אי־אפשר לבלי להודות שנתקיימו בנו הדברים ״‎מדויל ידיה משתלם״‎. כי סוף־סוף עלינו לבקש איזה בסיס ללאומיות שלנו. ואם אנחנו מפשיטים מלאומיות זו כל זיקה של קדושה, כל זיקה של רוחניות – על כורחנו עלינו להעמיד את הלאומיות שלנו על יסוד הגזע או על יסוד הארץ. המקולקלות שבאומות שהשפעת היטלר עליהן, מעמידות את הלאומיות על היסוד הראשון, על הגזע , ומתוך כך באות כל הרדיפות כלפי היהודים. כי גם היהודים היושבים בארצות הגולה מדור־דור נחשבים כספחת לגזע העיקרי היושב במקום. והמתוקנות שבהן מעמידות הלאומיות על יסוד הארץ , ובן האומה ואזרח הארץ הם אצלם שמות נרדפים. כי מי שהפך לאזרח הארץ, ממילא שייך הוא לעם הארץ.

70אלה שהעמידו את היהדות רק על לאומיות חילונית והתגנדרו בלאומיות יהודית גם בגלות וגם בארץ ישראל, אלה היו בבחינת ״‎ארכביה אתרי רכשי״‎, החזיקו גם בלאומיות הגזע וגם בלאומיות הארץ, ועל כן חשבו את עצמם לבני אומה אחת גם בגלות, מפני שמגזע אחד אנחנו – אף על פי שאין שום קשר בין יהודי ליהודי מצד הרוחניות שבנו, כי אין לנו בכלל רוחניות – ומכל שכן שהלאומיות שלנו עוד יותר חזקה בארץ ישראל, מפני שכאן נוסף גם הבסיס הארצי.

71אבל על ידי כך יוצא כאילו ח״‎ו נותנים אנו הצדקה גם ל״‎ספר האדום״‎ בגלות, שבא על יסוד הגזע המאוחד שלנו, וגם ל״‎ספר הלבן״‎ בארץ ישראל, שבא על יסוד עם הארץ, כי ״‎עם הארץ״‎ פירושו, שמי שלו הרוב בארץ הוא עם הארץ.

72ואם אנחנו דורשים שיתנו לנו זכות עלייה חופשית כדי שנהיה הרוב בארץ – הלוא יש בזה משום שטר ושוברו בצדו, כי באופן כזה הלוא אפשר לבטל את כל הלאומיות של כל הגויים, ולהגיד לכל עם: מאי חזית שאתה עם הארץ? מפני שלך הרוב בארץ? הלוא אפשר על ידי עליית עם אחר יהיה לו הרוב בארץ! ועוד יותר נרגיש את הסתירה כשנזכה באמת למדינת היהודים, והשאלה תהיה: מי נקרא יהודי? לפנים היתה ההגדרה של ״‎כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי״‎ (מגילה יג, א). עכשו כופרים גם במאמר זה ואפשר לעבוד כל העבודה זרה שבעולם ולהיקרא בשם יהודי. אי־אפשר יהיה להעמיד את היהדות על יסוד הגזע, כאשר כבר ביארנו את זה. ואומנם בגלות יש עוד סימן לשם יהודי וזוהי השנאה של הגויים. אבל הלוא אנו מקווים שעל ידי ״‎מדינת היהודים״‎ תפסק השנאה הזאת... ובכן נצטרך לכנות בשם יהודי כל מי שיהיה שייך למדינת היהודים, היינו: מי שיהיה אזרח של המדינה הזאת. ובוודאי ננהג כמתוקנים שבהם ונתן זכות אזרח לכל מי שיושב בארץ וממלא את חובתו האזרחית. אי־אפשר יהיה לקבוע את סימן היהודי על פי השפה, אם מדבר הוא עברית או לא – ראשית בוודאי אז גם הנוכרים שישבו במדינת היהודים ידברו עברית; ושנית, שוב לא נעשה כמתוקנים שבהם אם ננהיג צנז כזה, כי בכל המדינות המתוקנות לא מגבילים הגבלה כזו. ואז יצא, שיהפכו ליהודים כל התושבים בארץ, גם כל בני העמים האחרים, ואפילו עובדי אלילים בכלל. וכל היהודים שישארו בחו״‎ל – ובוודאי שעוד זמן רב יהיה הרוב הגדול שם – יהפכו לגויים. כי לא יהיה להם שום קשר ל״‎מדינת היהודים״‎, כי יהיו אזרחים של ארצות אחרות...

73ברם, יש לנו סימן מובהק מי שייך לאומה הישראלית, זהו סימנו של ר׳ סעדיה גאון: ״‎אין אומתנו אומה אלא בתורותיה״‎. אבל מה יעשו אלה הכופרים בזה?! וזהו מה שאמרתי, כי אנו נקראים בשם ״‎עם קדוש״‎ גם מצד החיובי וגם מצד השלילי שבדבר. כי בקודש יש יתרון על החול, אבל גם חיסרון יש בדבר – שהקודש לא יוכל ליהפך לחול בשום אופן. ומי שירצה להעמיד את עַם ישראל עִם יסודות חילוניים לבד, יסתבך בסבך של סתירות וניגודים לאין־שיעור, שבשום אופן לא יוכל לצאת ממנו.

74* * *

75עדיין אין אנו רואים את סוף התקופה, לכל הפחות במה שנוגע ללאומיות החילונית השואפת לשיוויון זכויות של האומה בתור אומה. אבל הרואה את הנולד יוכל לראות, כי פרשה זו מתקרבת לקיצה. גם ראשי התנועה הזו יגידו סוף־סוף: ״‎נחפשה דרכנו ונחקורה ונשובה אל ד׳״‎, כלומר: שאם רק יחפשו אפילו את דרכיהם הם, שהן רחוקות כל־כך מדרכי ד׳, בכל זאת אם יחקרו בהן כדבעי – גם הם יגידו לבסוף: ״‎ונשובה אל ד׳״‎.

76ונוראה היא התקופה, נוראה מאוד! ומי יכילנה? וגם לצדיקים שבדור קשה להגיד ״‎צידוק הדין״‎ עליה. ונוראה היא גם המחשבה, שכל הפורענות לא באה אלא בשביל ישראל. כי הלוא בכל הפורענויות שבאו על כל העולם כולו היתה הסיבה הראשית השנאה לישראל מהצר הצורר הידוע. אבל זה מחייב אותנו דווקא להראות לכל העולם, שלא רק ש״‎כל הפורענות לא באה אלא בשביל ישראל״‎ – אך גם כל הברכות לא באות אלא בשביל ישראל. כי רק לאברהם אבינו הבטיח ד׳: ״‎ונברכו בך כל משפחות האדמה״‎.

77ונגיע לכך רק אם נקיים את מה שנאמר (דברים ז, ו): ״‎כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַד׳ אֱ־לֹהֶיךָ, בְּךָ בָּחַר ד׳ אֱ־לֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים״‎; ועל ידי כך שנרים את עצמנו לגובה מוסרי מקסימלי נרומם גם את כל העמים, לכל הפחות לגובה מוסרי מינימלי.

78עלינו להיות עם של נשמה יתירה גם בכל ימות השבוע, כדי שאחרים יהיו לכל הפחות לבעלי נשמה פשוטה; עלינו להיות במדרגה של ״‎ועמך כולם צדיקים״‎, כדי שאצל אחרים ימצאו לכל הפחות יחידי שרידים, חסידי אומות העולם; עלינו לקיים את כל תרי״‎ג המצוות, כדי שאחרים, אומות העולם, יקיימו לכל הפחות את שבע מצוות בני נח; אנו צריכים להיות ״‎עם קדוש״‎ – כדי שאחרים יהיו לכל הפחות ״‎עמי הארץ״‎ ויתנהגו במידת דרך ארץ וכו׳ וכו׳.

79בקיצור – במקום דור תהפוכות יבוא נא דור דיעה , כמה שנאמר (ישעיה יא, ט): ״‎כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ד׳, כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים״‎.