לחם שמים על משנה בבא בתרא ג:א

1חזקת הבתים כו'. שלש שנים. דעד תלת שנין מזדהר אינש בשטריה. אליבא דתנאי דלקמן.

2צריך לומר לאו דווקא. אלא בשלש מקוטעות. שיש בהן ג' תבואות. ולא עוד אלא לרי"ש בשדה האילן. נמצאת חזקה בשנה אחת.

3ונ"ל שכך הוא הענין שאמרו עד ג' שנים מזדהר בשטריה. לא הקפידו על השנים רק על שלש תבואות ושיערו שאין אדם רואה או יודע שאדם אחר אוכל פירות שדותיו וקרקעותיו שלש פעמים ושותק. לפיכך כשהמחזיק רואה שאין מערער על אכילתו זה שלש פעמים. שוב אינו נזהר בשטרו. ותלמודא נקיט מילתא מציעתא. דרובא דפירות. שלש פעמים בשלש שנים. הן נאכלים. אבל אם לפעמים יש אכילת פירות ג"פ. בפחות משלש שנים. בבציר משלש שנים נמי ודאי לא מזדהר. והוא הדין איפכא כי ליכא שלש תבואות אלא בשש שנים או יותר כאילני בנות שוח ובנות שבע וכן הפרסאות. וכדומה נ"ל דאז צריך להזהר בשטרו. עד שילקוט פירות שש שנים. והכי נמי. כשהמערער במדינה אחרת. צריך המחזיק להזהר בשטרו לעולם. אבל לא משמע כן בפוסקים. עסקמ"א.

4והעבדים אע"ג דגודרות אין להם חזקה לאלתר. יש להן חזקה לאחר שלש שנים.

5ומדעת הר"מ נראה דאין חזקת של"ש אלא לעבד בלבד. וכתב הה"מ דמתני' תסייעיה.

6ואינו נ"ל. דהא בהדיא תנן וכל שהוא עושה פירות תדיר. א"כ כל ב"ח שוים לכלל הזה.

7ומ"ש מהרפ"כ טעמא. דבגודרות אין כותבין עליהם שטר. ולפיכך אין שייך בהם חזקת שלש שנים תי"ט. לא הבינותי זה הטעם. שא"כ אדרבה יהא חזקה להם לאלתר. כשאר מטלטלין. מטעם זה. דלא שייך למימר אחוי שטרא. והשתא אע"ג דגודרות ודאי לאלתר לית להו חזקה. משום דנקיטי ניגרי ברייתא. מיהת בשלש שנים תסגי להו. דומיא דעבד. ואע"ג דלא כתבי עלייהו שטרא. אטו משו"ה לא תהוי ליה חזקה לעולם. מי לא עבדי לזבוני. הילכך נ"ל דלית דחש לדעה זו. ואפילו הר"מ אפשר דלאו הכי ס"ל. לישנא דמתני' נקיט. עכ"פ אין אחריות דעתו עלינו.

8וכל שעושה פירות תדיר דייקא. ש"מ דבתר אכילת ג"ש פירות אזלינן. כמש"ל נ"מ דכי הויין אילנות שאינן עושין אלא לשלש שנים. חזקתן תשע שנים. ותנא הני ושייר. אכללא סמיך.