לחם שמים על משנה בבא בתרא ג:ג

1שנתת לי במתנה בשטר בעדים. וצ"ע כשטוען שמחלת לי. מאחר שאכלתיה שני חזקה ושתקת. דאנן סהדי. אם לא היכא דהויא מחילה בטעות. או בשעת חירום. שלא היה יכול למחות ודוק. ולר"י אף נאלתר הוי חזקה.

2האומנין אין יכולין לטעון נקוחים בכלים שבידיהם משל אחרים. וה"מ כשהכלי מצוי בפנינו ביד האומן. כתי"ט ואין הכוונה בפנינו ב"ד כשטוען עליו. דודאי הוא נאמן. ע"כ. וזה הפך המבואר בגמרא גבי רמאי דפומבדיתא. דאי חכים הוא. משוי ליה ראה. וכן מבואר להדיא בסימן קל"ג ע"פ תשובת הרא"ש. ובסימן קל"ד ס"ב. אמנם בסע"ב בהגה. כתוב כדבריו. וצ"ע. שוב ראיתי בסקל"ג העיר סמ"ע בזה. וצל"ע.

3כמחזיק אע"פ שבא מחמת טענה.

4כנותן מתנה וה"ה למוכר. ולא נקטיה. משום דאורחיה למקני בכסף.