לחם שמים על משנה בבא בתרא ה:ג

1המוכר חמור מכר סייח כגון דא"ל חמור מניקה כו'. דחלב האתון למאי מהניא. ואע"ג דאיכא דשתו ליה לרפואה. לחולי השדפון. ליכא למידק מהכא דאסור משום דלא הוי רפואה גמורה. וכענין שנחלקו חכמים על רמב"ח. בבתרא דיומא. במי שנשכו כלב שוטה. שאין מאכילין מחצר כבד שלו. דילמא הכא כ"ע מודו דהויא רפואה גמורה (עם שהנסיון הוכיח ההפך כמה פעמים. שמא אין כל העלולים מאותו חולי. שוין ברפואה זו. ומצינו ג"כ אף בסמים. איכא גופא דלא מקבל סמא. אע"פ שהסם בדוק ומנוסה) ואפשר היכא דהוי רפואה בדוקה ובחולה לשאר אינשי. אע"ג דלזימנין לא מהניא. ולא מעלי לגרועי הטבע ורעי המזג וידועי חולי קשה. הנך שאנו. ולא אתרעא הרפואה משום הכי. אע"ג דספיקא היא. ומידי ספק לא נפקא. אפ"ה שריא אליבא דכ"ע. משום ספק נפשות שדוחה אפילו שבת החמורה. אלא שהוגד לי משם רופאים מומחים שאינן מסכימים עם רפואת חלב זה. ושוחקים על רופאי אליל. שסומכים עליה. וקוראים אותם חמורים.

2איברא אשכחן בתלמודא דידן (בכורות ז"ב) במי רגלי חמור. דשתו אינשי ומעלי לירוקנא. ושריא כל היכא דאיכא סכנתא. והכא מיהא משו"ה מכר בנה. משום דהוי מילתא דלא שכיחא. וסתמא לאו להכי קבעי לה. אלא ודאי היא ובנה קאמר. ותו דאפילו אם באמת צריך לחלבה של האתון. ודאי שאם אינה רואה בנה בצדה אינה נותנת חלבה כלל. זה ידוע. ותלמודא. מילתא פסיקא נקיט. ולא איכפל לאשמועינן טעמא דלא צריך ליה.

3הסייח בנו של חמור. לשון רשב"ם. והוא ע"ד לשון הכתוב. אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד.

4מכר יונים אבל לא ביצים. ולא אפרוחים שלא פרחו. כך כתב רמ"ז. וצ"ע.