לחם שמים על משנה בבא בתרא ה:ח

1הרכינה ומיצה ה"ה של מוכר לענין קושית התו' עמ"ש בס"ד שילהי תרומות. ומ"ש בתי"ט. דאפילו בישראל התורם עכשיו לק"מ. דהא דשל חולין בלא הרכינה ומיצה הם. מ"מ נשארו ביד ישראל. ואיה התרומה שעליהם עכ"ל. לא ידענא מאי קאמר מר. הא ודאי שפיר קאמרי התו'. כמו אותן מדות שמודד התורם. מ"ט של חולין תחלה. נמצא כשממלא ומערה כד כד. אינו מרכינה וממצה. לפי שאינו מקפיד על כך. וממהר לערות ולמלאות כדרך החנונים. עד שמגיע אל כד של חמשים. שהיא תרומה.

2הרי שלא נשאר בידו כלום ממיצויי המדות. שלא תרם עליהם. שכל מיצוי ומיצוי נצטרף למדת חברו שמילא אחריו. ולא הרויח מאומה.

3ועל כן פשוט שראוי להיות במדה של תרומה כמו כן. שהמיצוי לא יחשב לתרומה. שמבלעדו תספיק מדת התרומה. שעולה בודאי לפי חשבון כדים של חולין. וכן הדבר אפילו כשתורם באומד מ"מ השיעור אחד לתרומה ולחולין. דוק ותשכח.