לחם שמים על משנה בבא קמא א:ד

1הבהמה בעלת תרבות. כמש"ה בהמות הייתי עמך. בהמות אשר עשיתי עמך.

2ושור המועד ג"פ נגח כו' ולגבי מועד חשיב להו חד פירש"י. דע"י העדאה דעדים אתי בהו חיוב. והועד לחמשתן בהעדאה אחת. הילכך חדא מילתא היא.

3והאדם הרי אלו חמשה. בב"ח קמיירי. כפירש"י ומאי דמסיימי תו'. דבור ואש כך לי פ"א כמו בפגו"ד לא נהירא דשור כי לא אייעד בבעלים. נמי כך לי פ"א. כמו פ"ב. שאינו נעשה מועד אלא על פי בעליו. כדכתיב והועד בבעליו. א"ה לאו משום לתא דידיה קתני ליה. אלא לתייהו דבעלים. וקיימא קושיא בדוכתה. לתני נמי בור ואש.

4הזאב נראה דנקט להו דרך גדלן. או דילמא דרך חשיבותן וערך סכנתן. קחשיב להו מלמטה למעלה. שהזאב הוא היותר מצוי וקרוב לישוב. ומתערב עם הכלב (עפ"ק דכלאים) ליש מלך בבהמה. מ"מ אינו מסוכן כדוב. ולא עז כנמר וכן כתוב כדוב שכול. כנמר על דרך אשור.

5הרי אלו מועדין פשוט דכלב רע לא גרע מכל הני. והא דלא נסיב ליה תנא דמתניתין. משום דסמיך אדשילהי פ"ז דמכילתין. דאשמועינן התם. דאסור לגדל את הכלב. וקאי עליה בארור נמי. משו"ה פשיטא ליה טובא. ואי משום דכיון דאיכא דשרי בכופרים. (ועמ"ש בס"ד בשי"ע סי"ז) בפלוגתא לא קמיירי.

6וה"ט דשייר נמי חתול. אע"ג דנ"ל ג"כ פשוט. דאיהו נמי הוי מועד מתחלתו. כשאינו מבני תרבות. דאסור לקיימו. מיהו כלבים וחתולים בני תרבות. ודאי בכלל שור הן. כמו שאר כל בהמה חיה ועוף. כדתנן שילהי פרקא חמשאה לקמן.

7בזמן שהן בני תרבות אינן מועדין ש"מ אית ליה לר"א. דיש להן תרבות. ויש להם בעלים. ורמינהו רא"א כל הקודם להרגן זכה. כדתנן רפ"ק דסנהדרין. ותקשי אליבא דר"ל. דאמר התם והוא שהמיתו. מיהת כי המיתו. אפילו חדא זימנא. שוינהו רבנן כאיסורי הנאה. ולית בהו לא לבעלים ולא לאחר הנאה. אפילו זכיה בעורן לא. ומאי זכה. זכה לשמים. דקעבד מצוה. ולא בעי למידייניה. ואילו הכא קאמר. בזמן שהן בני תרבות אינן מועדין. ובעו העדאה בב"ד. וכל כמה דלא גמר דינייהו. לאו איסורי הנאה נינהו. ואית להו בעלים. ואסור להרגן ודאי מקמי גמר דין דידהו. דכיון דלא סגי להו בלא העדאה. ולא הפקר הם. בעינן נמי כמיתת בעלים. כך מיתת השור. בב"ד דווקא. ולא זכה הקודם להרגן.

8וכל שכן דקשיא לר' יוחנן אליבא דר"א התם. דאמר אע"פ שלא המיתו. דקסבר אין להם תרבות. ואין להם בעלים. ובכל גוונא הזוכה להרגן. זכה מהפקרא. ואילו הכא איפכא שמעינן ליה לר"א. דאינן מועדין משמע אפילו המיתו פ"א. ולא מיבעיא היכא דלא המיתו. והיא תמיהא רבתא.

9ואי אפשר להעמידה אם לא נגרוס בחדא רבי אליעזר. ובאידך רבי אלעזר בלי יו"ד.

10שוב ראיתי בתו' דסנהדרין. דקשיא להו כי קושיין אר' יוחנן לחוד. ושנו כדשנינן. וע"ש עוד. איברא לא ידענא מאי דקא מוקמי תו לההיא בקשורים. ובגורזקי. תינח נחש אתי שפיר. מיהו היכי סלקא שמעתיה התם. דאי הכי תוקמה לדר"י בתרבות דשלשלאות. ואפ"ה ס"ל דאין להם תרבות. ולא בעלים. וכל שכן בתרבות גרידא. והכא ס"ל דבתרבות גרידא סגי. הא על כרחין צריכין נמי לשינויא קמא. ועמ"ש בס"ד פ"ק דסנהדרין.

11הנחש ר"א קאמר לה. דביה מודי. דאינו בן תרבות.