לחם שמים על משנה בבא קמא ג:ו

1אחד רץ כו' ע"פ רע"ב דבע"ש רץ הוא לדבר מצוה להכין צרכי שבת. ומתיירא שלא יכנוס השבת. והוא עדיין לא השלים המוטל עליו לעשותו. לפיכך עושה במרוצה ובחפזון. וכדאשכחן נמי לההוא סבא דנקיט תרי מדאני אסא ורהיט בה"ש. ולענין פירושו של הר"מ ברץ בע"ש בה"ש. בגמרא משמע דלא כוותיה. עע"ל.

2חייב הרץ ופשוט דהיינו דוקא כשהיה זה רץ לקראת המהלך. או שהיה אחרון. ולא אמר למהלך שיפנה ויעמוד מן הצד. דאל"ה מהלך חייב ורץ פטור. אבל במהלך ובא מן הצד לקראת הרץ ועכב מרוצתו. והוזק או הזיק. נ"ל דשניהם פטורין. דכל כה"ג לאו משונה הוא. כיון שאין עומד בדרך כנגדו. ודילמא הו"ל מילתא דפחיזא. ואורחיה הוא למרהט. ואפילו תימא בכל גוונא משונה הוי בחול. מיהו מהלך נמי משנה הוי בכה"ג. דהו"ל לעמוד משו"ה מסתברא דאית להו דינא דשניהן ברשות ופגעו זה בזה.

3עתי"ט שפקפק במ"ש בעל הגהת ש"ע שהביא לשון נ"י בשם הרמ"ה. דנשאר צרכיו. כבחול דמי. כאילו אינו חולק ע"ד הש"ע דלא שני ליה. ובודאי חלוקין הן. וע"ז כתב רמ"ז וז"ל מוכח ממ"ש הרב בהגה דגם הרמב"ם ס"ל. דווקא בצרכי שבת. ולדידי כמעט מוכרח לפרש כן. משום דתלה כדי שיהא לבו פנוי בכניסת שבת כו'. שלא ישאר מה לעשות בבוא השבת. והיינו ממה שצריך לו לצרכי שבת כו'. אבל אי איירי במה שאין צריך לשבת. מה לי שיהא פנוי. הלא בע"כ יפנה מעסקיו עכ"ל. ולי אין זה הכרח של כלום. כי ר"ל שיהא לבו פנוי ומחשבתו טהורה בשבת. בלי טרדת המחשבה בעסקי חול. וגם זה מצוה. שיהא בשבת טוב לב. לכן דעתי נוטה לדעת התי"ט בזה. עם שעדיין אינו מוכרע אצלי. וצ"ע למעשה.