לחם שמים על משנה בבא מציעא ב:א

1כריכות אלומים קטנים. כרמ"ז דצ"ל שאני אלומים. מאלומות.

2ואין הכרח. לא ידע מר. דלשון תורה לחוד. ולשון חכמים לחוד.

3עתי"ט מ"ש בביאור לשון ט"ע המורגל בתלמוד. והוא רחוק מאד בענינו. כי אין העין נטבעת ונשקעת בכלי. אבל צורת הכלי היא הטובעת בעין. לכן יותר נכון לפרשו מלשון חז"ל מטבע. שקראו כן לחתיכת מתכת המודפסת. עד שקבל' צורת הדפוס ההוא. כך כשטבעה העין לראות. עד שכבר נשאר ציור הדבר בדמיון. אחרי עבור החוש ממנו. הרי הוא כאילו נדפס ונחקק ונצטייר בעין. לזכור דמותו תמיד. ולזה קרוי טביעות עין. שהוא כענין מעשה טביעות המטבע. שחוקק תמונת כל בגשם אחר זולתו. המוכן לקבלת הצורה. ככה ממש מקרה העין. ברוב הראיה מפתחת ציור הנראה. ושומרת אותו וקובעתו במחשבה. למען יעמוד ימים רבים.