לחם שמים על משנה ביצה א:ו

1אם אמרתם בתרומה שאינו זכאי בהרמתה. לפי שאין חיוב תרומה אלא בכרי ואין ממרחין בי"ט כדפי' הרע"ב. וכתב בתי"ט אע"ג דבירק מילוי כלי סגי. ירק דחיוב תרומתו דרבנן לא איירי (כצ"ל) עכ"ל. ר"ל דאה"נ דמעשר ירק מגביהין אותו בי"ט:

2והכי משמע מדאיתא בגמרא דפ' בתרא עלה דמתניתין דמשילין דאין מגביהין תרומה ומעשר בי"ט [ד' ל"ו ע"ב]. ל"ש אלא כו' אבל פירי דטבילי האידנא. משמע דכל הפירות שנטבלו בי"ט הם בכלל זה. אע"ג דפריש התם כגון חלה. לאו דוקא אלא דוגמא נקט. וכל דדמי ליה דטביל האידנא בי"ט. וכן משמע נמי הכי בגמרא גבי איסורייתא דחרדלא. ולא תיקשי א"כ מצינו תרומ' שזכאי בהרמתה. דודאי אשכחן תרומה דזכאי בהרמתה:

3וזה מקום תימה על הרב בתי"ט דדחיק נפשיה משום דמעשר ירק דרבנן לא איירי ביה. משמע דתרומת דגן שהיא מן התורה לא משכחת דזכאי בהרמתה. והא ליתא ולא תימא איסוריית' דחרדלא דווקא. דאתי כשטת הראב"ד וסיעתו. דס"ל שאין תרומה מן התורה אלא של דגן תירוש ויצהר. אבל אילנות וזרעים אין להם תרומה אלא מדרבנן. דודאי פירי דטבילי בי"ט אפי' דתבואה אית לן דזכאי בהרמתה. למאן דס"ל יש תרומה במלילות. ושפיר משכחת אליביה תרומה שזכאי בהרמתה. גם בשיבלין שתרומתן מן התורה. כדמוכחא כולה סוגיא דהכא:

4כללא דמילתא כל פירי דטבילי בי"ט. ואפי' למ"ד אין תרומה במלילות. וכגון שמירח בשוגג דטבל האידנא. נ"ל ג"כ דזכאי בהרמתה. ואע"ג דלא הוה דעתיה עליה מאתמול. כה"ג דמירח בי"ט שוגג. לאו מוקצה הוא. דלא גרע מטבל:

5וגם קודם מירוח ראוי לעשר השיבלים. אלא שאין חייבין המלילות במעשר. ולא הוקבעו נענין שלא לאכול מהן עראי. שעדיין לא חל חיוב מעשר עליהן. ומ"מ יכול להפריש מעשר ותרומה בשיבלין. כדתנן בפאה [פרק ה' משנה ב'] מעש' שבולת ונותן לו. והכי שמעינן נמי מההיא דבן לוי שהקדים בשיבלים. דעל כרחך מעשר הוא ונפטרו השיבלים שנתעשרו עליהן. ואע"ג דלכתחלה לא. אפ"ה כיון דאם עבר ותקנו מתוקן. מוכן הוא אצל שבת ולא אקצייה:

6ותו כגון פירי דטיבלן האידנא. לאתויי נמי דבר שנגמרה מלאכתו. ועדיין מותר לאכול ממנו עראי. שלא ראו פני הבית. ורצה לאוכלו בשבת דקובעת למעשר. [ביצה דף ל"ד ע"ב]. דהשתא טביל ביומיה. שיכול לתרום בשבת:

7וההיא דתנוקות שטמנו שלא יאכלו למ"ש עד שיעשרו [מעשרות פרק ד' משנה ב'] לפי שהוקבעו מאמש. ע"י שייחדום לשבת. דאתיא כב"ה דמחייבין בכלכלת שבת. דס"ל היחוד לשבת קובע למעשר ביומו. משו"ה תאנים דתנוקות. בשבת לא יאכלו מהם כלל. דטבילי להו מאתמול:

8וכלכלת שבת. לב"ש דפוטרין בחול. כשיגיע שבת מתקנה ואוכלן. דהשתא טבילא לה האידנא. ולב"ה דמחייבין בחול. הוי איפכא. אם לא תיקנן מע"ש. לא יאכל מהן בשבת. כיון דטבילי להו מאתמול:

9והיינו נמי עובדא דר' ינאי דפרק האשה רבה. [דף צ"ג ע"א]. דאייתי ליה אריסיה כנתא דפירי. ועישר עליהן ממקום אחר שלא מן המוקף. משום דהוו מייחדי לשבת. לא היה יכול לתקנן בשבת. אי נמי התם מיירי שראו פני הבית. אבל אי לא יחדינהו לשבת לא הוקבעו מאמש. ולכ"ע מפריש מהן מעשרותיהן בשבת ודוק:

10וא"כ זה ששנינו בדמאי [פרק ד' משנה ד'] מי שקרא שם והיה כהן או עני למודים אצלו יבואו ויאכלו. אבל להוליך לא שרי. אע"ג דאיירי בקרא שם. שהותר לו להפריש בשבת. צ"ל משום דהוי כהורמו מאמש. כיון שכבר קרא שם. ובהא מודו ב"ה שאין מוליכין. אבל בתרומה שזכאי בהרמתה ע"י שנטבלה בי"ט וכגווני דאמרן. הא על כרחך לומר כשזכאי בהרמתה כן זכאי בהולכתה:

11ודאתאן עלה דכל פירי טבילי האידנא בי"ט. מותר להגביה מהן תרומה ומעשר. ומינה מה דלא איטבל בי"ט. אפי' מעשר ירק דרבנן אסור. כיון שאפשר לעשרו קודם י"ט. נא פלוג רבנן ודוק היטב:

12משנה לחם בלח"ש ס"פ בהרמתה. ודקאמרי ב"ה שאינו זכאי בהרמתם. היינו כדמסיק תלמודא.