לחם שמים על משנה ביצה ה:ג
לחם שמים על משנה ביצה · Lechem Shamayim on Mishnah Beitzah 5:3
Open in the reader →1הבהמה והכלים כרגלי הבעלים. פשיטא דבבהמה חיה עסקינן הכא:
2איברא מסתברא דהוא הדין לשחטוה בעלים בי"ט. ולא היה דעתם מעי"ט למכור ממנה. וכגון שאינם טבחים מוכרי בשר. ונמלכו ונתנו ממנה בי"ט לאחרים. אינם יכולים להוליך הבשר אלא כרגלי הבעלים. והא אפילו לר' אושעיא דבגמרא. דס"ל דאפי' בהמה מותרת. משום דיש ברירה בדרבנן. היינו בשנים שלקחו בשותפות דיש לשניהם חלק בה מעי"ט. אלא שלא הוברר חלקם מבע"י. אמרינן יש ברירה. משא"כ בכה"ג דלית ליה זכייה בגווה כלל מעי"ט (ועיין לקמן מ"ז):
3ואע"ג דהקונה מטבח השוחט למכור. מותר להוליך הבשר עמו והרי הוא כרגליו. ההיא משום דמעי"ט הוה דעתיה אלקוחות ואוקמיה ברשותייהו:
4ובהא דכתיבנא איכא למימר דהשתא אתי שפיר דנקט תרתי הבהמה והכלים. ולא סגי ליה בכלים לחוד כדתנן בסמוך. אלא דהכא קבעי לאשמועינן דאפילו בהמה דחזיא למשחטה ולמפלגה. אפ"ה היא כרגלי בעלים. וכל שכן כלים דלא למפלגינהו קיימו. ותני נמי כלים. למימרא דבבהמה מיהת דומיא דכלים מיירי. דהיינו דלא קיימא מעו"ט למכירה. ולא הוה דעתיה עילוה למפלגה בהדי אחריני. אבל אי דעתי' עלה מעי"ט. שריא לכל אדם כרגליו. וכדאמר שמואל בשור של פטם. ומהכא דייק לה שמואל לדעתי:
5והשתא ניחא לן נמי סיפא. דנקטה כלי' לחוד אבל בהמה לא. משום דכלים פסיקא ליה דהרי הן כמקום שהולכין כשאינן מיוחדין לא'. אבל בהמה אע"ג דבחייה ודאי נמי אינה אלא כמקום שהולכין. לפי שעדיין החלקים ביחד. וכל א' מעכב על חברו. מכל מקום אם שחטוה. כל א' יכול להוליך מנתו כרגליו. כר' אושעיא דס"ל בהמה נמי מותרת. (וכוותיה פסקו גדולי הפוסקים. וצע"ג על הש"ע שפסק שלא כמותו. וגבי שור פטם וכן בקצב המוכר בשר פסק שיכולין הלקוחות להוליכן כרגליהם. ולדעתי זו סתירה מבוארת. שאם בלוקח בי"ט. שהרי לא היה לו בו שום זכייה מעי"ט. אמרינן יש ברירה. ק"ו לשותפים דאית להו זכייה בגווה מבע"י. דאית לן למימר יש ברירה. וזה ק"ו שאין עליו תשובה לענ"ד. ודוק). משו"ה לא מיתני ליה לתנא הכא נמי הבהמה. דלא הויא מילתא פסיקתא כדרישא. ודוק היטב:
6הרי אלו כמקום שהולכין עיין פירוש הרע"ב וכפירש"י. ונראה פשוט דהוא הדין אם מצעו את התחום לא יזיזום ממקומם. ודקא מפרשי לה בהך גוונא. היינו משום דלישנא דכמקום שהולכין. משמע דמיירי בדאיכא מקום שהולכין כולן לשם. ומוליכין אותו עמם. ואי בגוונא דאמרן הא לית להו כלל מקום שהולכין כולן. דמקומו של זה אינו מקומו של זה. וקבעי לאשמועינן גוונא דהתירא. ומכללא שמעינן לאיסורא. הוכא דאין הולכין: