לחם שמים על משנה ברכות ב:ב

1אלו. האל"ף בציר"י. כי נגזר מן אלה שבמקרא ולשון חכמים לעצמו כמ"ש בהרבה מקומות. ואמנם כל מקום שיבוא בלשון משנה אילו העומד ומשמש במקום אילמלא כמו אילו נאמר כן וכיוצא הנמצאים לרוב בתלמוד הוא אילו בחירק והורכב מן אם או מן אי (לשון חכמים) ולו במלאפום לו יהי לו הואלנו:

2משנה לחם בלח"ש ד"ה אלו. אחר מלת בחיר"ק. נ"ב פעם מושך יו"ד. ופעם זולתו. כבכתוב ואלו לעבדים. ואילו האחד. ואלו חיה.

3משנה לחם לאמת ויציב עמ"ש בס"ד בבית אל. סיוע גדול לדעת מי שאמר. שבין אמת לויציב ג"כ לא יפסיק. ובכן מדויק לשון משנתנו. ואין כאן שפת יתר.

4משנה לחם יפסיק לשון ארמי הוא. ענין סיום. כל חדילה וכריתה וכליה. מתורגמין בלשון הפסקה. אבל בלשון מקרא שהוא בשי"ן שמאלית. מורה ההפך. באורו ענין פתיחה. פושק שפתיו. ותפשקי רגליך. וי"ל שאף כאן דמכוון הוא עד"ז. ר"ל שלא יפתח פיו ויתחיל דברים אחרים בתוך קריאתו.

5משנה לחם ר"י בן קרחה בודד.

6משנה לחם עול מ"ש ודאי עול הוא על צוארי האנשים שלא יטו הנה והנה. אחרי שרירות לבם הזונה. וסודו עיין בבית אל.

7משנה לחם מלכות שמים ה' בשמים הכין כסאו. השמים שמים לה'. אף כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו. ומלכותו בכל משלה. ונודע ליודעים חן. כי הי"ת נקרא ג"כ שמים ע"ד האמת. כמ"ש שהמע"ה בתפלתו ואתה תשמע השמים. הוא שאמר דניאל די שליטין שמיא (בידוע שאין השליטה לגרמים שמימיים) ומדויק שתפס ל"ר שליטין. כי בשם זה נכללו השמים כסאו. והארץ הדום רגליו. הארץ הידועה בשם מקום מלכותו. וה' בהי"כל קדשו ה"ס מפניו כל הארץ להביאם במסורת הברית. למען יכירו וידעו יושבי תבל כי לה' המלוכה. ויקבלו הכל עול מלכותו. כי זה כל האדם. והמשכילים יבינו. וע"ע מ"ש בס"ד שלהי עוקצין ובבית אל כ"פ. ועיין זמרת הארץ סודו וגי' שלו. אז תבין יראת ה'.

8משנה לחם עול מצות שלא ניתנו אלא לצרף בהם את הבריות. להיות האדם חי בהם כשור לעול כחמור למשאוי. לבחנו ולנסותו. אם לא יבעט וירבץ תחתיהם. כי יצר לב האדם מנעוריו פרא חפשי למוד מדבר. וכבד עליו (על החומר) הדבר. להביא עצמו במוסרות ומוטות. שמירת המצות. עד אשר יעשם קנין בנפשו. וירגיל עשייתם. אז ישובו נוחים וקלים ערבים לנפש ומתוקים. לגרגרות ענקים.