לחם שמים על משנה ברכות ב:ה

1חתן פטור מק"ש כו' עד מוצאי שבת. לפירושא קמא דמייתי הרע"ב (ולקוח הוא מפי' הר"מ ז"ל) פטור משום דטריד שמא לא ימצאנה בתולה. ומכאן ואילך לבו גס בה. וכתב ע"ז בתי"ט דר"ל לבו קרוב לה לפי' הערוך. ומשו"ה כשלבו קרוב לה ימחול לה אף אם לא ימצאנה בתולה. דהא להכי מצרכינן להנשא ברביעי כדי שישכים לב"ד בעוד כעסו עליו עכ"ל:

2ואני שמעתי ולא אבין איך לא הרגיש הרב ז"ל שהרי מכאן סתירה מבוארת לפירוש הנז'. שאם אתה אומר עד ארבעה לילות אם ימצאנה בתולה אינו מוחל לה. א"כ בתולה תינשא אף בחמישי ותיבעל אפי' בששי. דאי משום שקדו ליכא. דהא טריח ליה ג' ימים. ומשום שמא יחפה עליה נמי לא. דהא עד ד' לילות אין לבו גס בה. ויבוא לב"ד בשני. ודוק אף שיש להשיב. והכי משמע נמי מפירש"י ריש כתובות דעד כאן לא איבעיא לן אי נבעלת ברביעי דלא ניחוש לאיקרורי דעתא משום הא פורתא. אבל ד' ימים ודאי חיישינן (והכא נמי לא מסתבר למיפטריה מקבלת עול מלכות שמים ד' ימים מחמת טירדא זו. דהיכי ליקו רבנן וליעקרי לעשה גדול וחמור כזה כל שאין הטרדה ברורה) וגם אלמלא כן היה יותר סברא לבעול בששי כאלמנה משום ברכה דאדם דודאי עדיפא ושייכא טפי אף לגבי בתולה מברכה דדגים. אילו לא חשו להרחיק כל כך זמן הבעילה מישיבת הדיינין וזה ברור. אלא ע"כ ליתא לפירושא קמא דהרע"ב. אלא אפילו בבציר מד' ימים ודאי לבו גס בה. ולא נפטר מפני כך מק"ש. אלא מחמת טרדת הבעילה. וכפשטא דתלמודא דהכא:

3ובפ"ק דכתובות [דף ו' ע"ב] איתא בהדיא דעד כאן לא פטרינן ליה אלא משום דבעיל או דלא מצי בעיל. עם היות שלא נעלם ממני שיש למתעקש לדחוק ולומר דאפילו תימא שאינו טורד אלא בבעילה עצמה, היינו שמא אינו בקי בהטייה. ויטה והוא לא ידע כדרך שאמר לו ר"ג לאותו איש שמא הטית ועקרת לעברא ודשא [כתובות דף י' ע"א]. ולא יוודע לו אם בתולה היא אם לא אף אם לא ימצא בתולים. וא"כ אע"ג דתלינן הטרדה בבעילה. אעפ"כ הסבה המטרדת אותו בזה היא מחמת שלבו על הבתולים וק"ל. אבל מ"מ אין נ"ל כן בפשט הסוגיא ע"ש בתו' ודוק. ועמ"ש בר"פ דלקמן. ומ"ש הרע"ב שהם ד' לילות עיין בב"י א"ח סימן ע':

4משנה לחם פטור מק"ש בלילה הראשון עד מ"ש. עמ"ש תי"ט בשם הרמ"נ. דבימים חייב. דישראל קדושים הם. ר"ל שאינן משמשין מטותיהן ביום. כדאיתא (שבת דפ"ז. נדה יז"א) ולא נהירא. דהא לת"ח מותר להאפיל בטליתו. ולכל אדם אם הוא מקום אפל. מותר. ואפשר לשאר אינשי נמי שרי להאפיל. אם יודע מעצמו שזה מותר. אלא שאין מלמדין אותו לעשות כן. משא"כ בת"ח שיודע זה. מאפיל הוא בטליתו מעצמו ואינו חושש. וה"ה לכל אדם העושה כך. שאין מוחין בידו. וכ"ש לנושא אשה. ועדיין לא הוליד ולא קיים פ"ו. שדינו כחשוכי בנים. שאפילו בשני רעבון הותר להם לשמש. ק"ו בשעת שובע וביום ע"י האפלת טלית. ושל בית מונבז לעולם היו משמשין מטותיהן ביום. ומזכירין אותן לשבח. אלא ודאי ליתא לדהרמ"נ. מסתברא כדעת הר"מ וטור. דבימים נמי פטור. מיהו דווקא כי בעי למבדק נפשיה. ולמבעל ביממא נמי. וכגון דדייר בבית אפל. או שיש לו חדר צנוע שיוכל להאפיל בטליתו. בזה האופן פטור הוא אף בימים. בעוד שלא עשה מעשה. ודקתני בלילה. אורחא דמילתא קמ"ל (דכוותה שנינו ר"פ תנוקת) דבעינן מיהת כעין לילה. דהיינו בית אפל. או האפלת טלית. דומיא דלילה (עחי"ג כתובות ז"א. בד"ה והלכתא) הא חדא לקולא. וממילא שמעינן נמי אחריתא לחומרא. דאם היתה נדה או חולה. שאין דעתו לבעול. חייב הוא אף בלילה. שהכל תלוי במחשבתו ורצונו ויכלתו. אם דעתו טרודה לעשות מעשה. והשתא אתי שפיר דלא קתני מלילה הראשון. משום דהוה ס"ד בימים שלשה. תליא מילתא. שהזמן גורם טרדת הלב. כל משך שלשה ימים של נשואין עם לילותיהן. בין בועל. בין לא. מחמת שמחת ימי המשתה עכ"פ. כדרך שבני חופה פטורין למ"ד. ותו דהו"א דאית ליה דין עוסק במצות נשואין. ושחייב לשמח את אשתו. דפטור מן המצוה. משו"ה תני בלילה. לומר שהכל הולך אחר הלילה וזמן הראוי לבעילה (בעילה מעכבת בו) את נשף חשקו שם לו לחרדה. ועלול לטרדה דמצוה החזקה באופן שלא יוכל לכוין אף בפסוק ראשון. ובזולת זה לא נפטר.

5משנה לחם ולענין מ"ש רע"ב ד' לילות. עמו"ק ס"ע.