לחם שמים על משנה ברכות ג:א

1ואת שאין למטה צורך בהן (כגון ההולכין ללות את המת) חייבין. כתב בתי"ט וא"ל דאכתי ג"ח הוא ויש לו דין העוסק במצוה שיש בה טירדא דפטור. דיש לחלק בין תנחומין שיש לו עסק לנחם. מה שא"כ הלויה שאין לו עסק ולא מיקרי טירדא עכ"ל. ולא יצא בזה ידי חובת ביאור כל הצורך. דאטו כי ליכא טירדא מי לא מיפטר עוסק במצוה והרי ישיבת סוכה ודכוותה דוק בפרטיהן ותמצא. אבל זה שהוצרכנו לטעמא דטרדה גבי חתן דפרק דלעיל. היינו משום דמיפטר בלא עשה מעשה דליתא לעסק מצוה כלל. אלא טירדה גרידא היא הפוטרתו. וה"ה לעסוק במצוה בלי טרדה דמיפטר ממצוה. וא"כ לוית המת דודאי מצוה היא דקעבדי המלוין. כי לא מיקרי טרדה מאי הוי. והרי אמרו [מגילה ג' ע"ב ועוד] מבטלין ת"ת (ששקולה כנגד כל המצות) להוצאת המת. אלא שלא אמרו לדחות ת"ת מפניה. אלא מי שאין תורתו אומנתו. שהרי זה יכול לקיים שתיהן. ועוד יש בזה תנאים שאין מבטלין אלא לכדי צרכו לפי מה שהוא אדם:

2אמנם אין צורך לכל זה כאן. דק"ש שאני שהיא דאורייתא ומצוה עוברת. רק שעדיין לא נתיישב שהרי מצינו כמה מצות של תורה שיש להם עת קבוע ונדחין מטעם עסק מצוה אחרת ואע"ג דלית ביה טירדא כמבואר למבין אם יעיין במקומות שנתבארו פרטים הללו שאין לי להאריך בידוע. וא"כ מ"ש עסק הלויה שגם היא מצוה וגדולה (אע"פ שנמנית מכלל מצות דרבנן להר"מ ז"ל) מאותן שהקרן קיימת לעוה"ב. ועכ"ז אינה דוחה לק"ש. ויש לחלק בין ק"ש לשאר מצות דאי לאו מפני הטירדה לא הוה פטרינן ליה לחתן אפי' אי הוי חשיב עסיק במצוה. כיון דלא צריך כל כך זמן כדי לקיימה שבפסוק ראשון יוצא ידי חובתו. ומשו"ה הלויה אינה פוטרת מק"ש. דאפשר לקיים שתיהן דרך הילוכו שהרי קורא כדרכו ואפילו הולך בדרך. ואע"ג דבעי עמידה בפסוק ראשון משום כוונה. בקל יכול לעמוד כדי קריאת הפסוק. וכיון שאין כאן טרדה המונעת חייבין הן בק"ש. ולא דמי למשמר המת וכותבי תפילין וק"ל. וזה הגון:

3משנה לחם בפירוש רע"ב. אם המטה צריכה להם פטורים. ואם אינה צריכה להם כגון כו'. כך צריך לתקן לשונו.