לחם שמים על משנה ברכות ה:ד

1ואם הבטחתו. הביא בתי"ט מהגהות מימון שכתבו הטעם שלא תתבטל נ"כ. אבל אם יש שם אחר לא ישא את כפיו אפילו אם הבטחתו וכו' עכ"ל. ובדבר הזה כבר כתבתי בעזה"י בחידושי לא"ח סימן קכ"ח דאי לאו דמסתפינא אימא בה מילתא חדתא אשר לא שערוה הראשונים ז"ל. דנלע"ד דוחק גדול פירושם ז"ל במשנתינו במה שנהגו בה עין יפה והוסיפו על לשונה כאילו חסורי מחסרא והכי קתני ואפי' אין שם כהן אלא הוא וכו'. ואני בעניי הכינותי את לבבי בכל כיוצא בזה לבאר לשון התנא כפי היכולת על פי משמע פשוטו כל שאפשר לקרבו בימינה של תורה. כאשר יראה המעיין בכמה מהמקומות שטרחתי בכזה להעמיד לשון המשנה כהוייתו. כי לא דבר רק הוא אפי' במקום שהתלמוד אומר בפירוש להוסיף או לגרוע בה צריך לבקש טעם גירסת התנא שלא שנאה כתקנה ודעת לנבון נקל. וכל שכן במקום ששתקו בעלי התלמוד אחשוב שזכות הוא לאדם להשתדל בהבנת לשון המשנה כפשטו בלי יתרון או חסרון. שאף אם אמרו [חולין ס"ג ע"ב ועוד] לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה. לא כיוונו לקצר במקום שאמרו להאריך כדי שלא ליתן מקום לטעות. וע"כ לא אבוש מלומר גם כאן מה שהראוני מן השמים כבא לטהר:

2וזהו דדווקא שנינו ואם אין שם כהן אלא הוא לא ישא את כפיו אא"כ הבטחתו. משום דאם אין שם אלא כהן אחד נקטינן דאינו קורא כהנים [סוטה ל"ח ע"א]. וכשאין קוראין לעלות לדוכן אינו עובר כשאינו עולה כמבואר הכל בטור סימן הנ"ל. ומשו"ה לא חיישינן לבטל נ"כ כיון דליכא חיובא אלא בקריאה כדמתרגמינן כד יימרון להון. וטפי אית לן למיחש לביטול תפלה שכבר הותחלה. לפיכך באינו בטוח לחזור דחינן לנ"כ. אבל בשיש שם כהנים בלא הוא דהשתא חזן הכנסת (כפי' התוספות ור"ת [ברכות ל"ד ע"א ד"ה לא יענה] לאפוקי מהאומרים ש"ץ קורא) קורא כהנים. (והוכחתי בס"ד בא"ח בסי' קכ"ח דאף מי שלא עקר רגליו בעבודה אינו פטור משום זה אלא מ"מ עובר ואע"פ שאינו רשאי מחמת שלא עשה כדין תחלה. מ"מ עבירה היא בידו שלא הזמין עצמו לכך וידע שיקראוהו וברור הוא ע"ש). אין אומרים לזה עבור בשלשה עשין [סוטה ל"ח ע"ב, ועוד] מחמת ספק וחששא בעלמא דילמא מיפסקא תפלה דרבנן. ואית ביה נמי משום פגמא כמו שביארתי שם באורך עיין עליו. וא"כ השתא פשיטא ליה לתנא דצריך לעלות אפילו אין הבטחתו וכו' כשיש שם כהנים אחרים והרי זה דבר הגון מאד וקרוב לשמוע. ועוד הוספתי נופך להרחיב פי' המשנה ע"פ דרכינו יעויין בחידושי הנ"ל שאין להאריך כאן יותר. ואמנם ידעתי גם ידעתי כי קטונתי. ואינני כדאי לחוות דעתי נגד רבותינו ז"ל. והמעיין המשכיל יבחר. ולפ"ד יצא לנו שאין הכרח לדחות המדרש דברים רבה [ריש פ' תבא] שהביא בתי"ט וק"ל. וא"כ החזרה שחזר בו הרב בס' ל"ח [פ"ה סעיף נ"ב] עיקר וכן נלע"ד:

3רשאי הרי"ש והשין בפת"ח. והאל"ף סימן הנקודה כמו שמאי ודומיו. והוא שם תואר כמו בנאי. גבאי. זכאי. (עי"ן השורש דגושה בהם עמ"ש בפ"ק מ"ג. ושורש המלה רשה מנחי למ"ד ה"א עיין בהגהות התפלה מ"ש בס"ד בדקדוק מלה זו:

4משנה לחם אמן עמ"ש בסולם בית אל. ובבאור הקדיש שם. על ענין כונת תיבה זו באורך.

5משנה לחם מפני הטירוף אבל הפסקה לא הויא. עיין בתו' ועמ"ש בחידושי גמרא.

6משנה לחם לא ישא את כפיו ככתוב וישא אהרן את ידו.

7משנה לחם ענין נ"כ עפ"ז דסוטה. ועב"א הנ"ל.