לחם שמים על משנה ברכות ז:ג

1נברך לאלהינו. בקש בתי"ט למצוא דברי חפץ ליתן טעם לשינוי שמות הקודש שקבעו חז"ל בבה"מ וברכת התורה. וכתב על זה מבואר הוא כי המזון הדין נותן לכלכלו את ברואיו ולפיכך תקנו זה השם שהוא מדת הדין. אבל התורה לא ניתנה אלא בחסדו כדאמר ה' חפץ למען צדקו וגו' עכ"ל:

2ואני תמה ע"ז דאיברא איפכא מסתברא שהרי הכל מודים בבריאה שהיא היתה מחסד עליון וחפץ פשוט. וכ"ש בכלכול הברואים שהוא דבר שתשב"ר יודעין אותו ממקרא מלא נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו [תהלים קל"ז]. הרי שהכתוב אומר בפירוש שהוא חסד מוחלט. ורז"ל דרשו גם כן הני כ"ו כל"ח שבהלל הגדול. כנגד כ"ו דורות שקדמו לתורה וזן אותן בחסדו כדאי' פ' ע"פ [דף קי"ח ע"א] הרי בבירור שלא מן הדין הוא כלכול הברואים אם לא בתורת חסד מלבד שהכתובים מלאים מזה. וכן קבעו רז"ל בתפלה מכלכל חיים בחסד:

3גם בענין הנתן התורה בחסד. הכתוב ה' חפץ למען צדקו [ישעי' מ"ב כ"א] אינו מסייעו דצדקה איננה חסד כנודע. ואדרבה הדין נותן יותר הנתן דת ותורה לברואים יתנהגו על פיה ולא יהיו כרמש אין מושל בו ולא יתוקן הקיבוץ המדיני בלתי דת ותורה. ועל מנת כן באו לעולם. ומה שלא עשה כן לכל גוי. לפי שהם לא רצו בה שהרי חזר עליהם ולא קבלוה. ובאמת נתן להם תורה ושבע מצות שהן חייבין בהן היינו תורה דידהו:

4ומה שאמר הכתוב [תהלים קמ"ז] לא עשה כן לכל גוי על תרי"ג מצות אמר. ואעפ"י שהחזירן על כל האומות [ע"ז ב' ע"ב] לא עשה כן לכופם שיקבלום כדרך שכפה הר כגיגית [שבת פ"ח ע"א וע"ז ב' ע"ב] על ישראל שהם נתחייבו בקבלתה בכללה אחר שקנאם לעבדים בהוציאם ממצרים. שלכן לא נשתוו בה השחור והלבן כדבר הכוזרי בראשיתו. אמנם נשתתפו כל הברואים בתורה אחת לכולם שהיא כוללת שבע מצות בנ"ח שבהם עיקרי ושרשי האמונה. ועל כן התורה בלי ספק היא מחוייבת המציאות עם המצא האנשים:

5וזהו שאמר הכתוב ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ר"ל מה שהגדיל התורה והאדירה לזכות את ישראל בריבוי מצות תרי"ג ולא הספיקו להם שבע מצות כבנ"ח. זו תחשב לו לצדקה שרצה לזכותן כארז"ל:

6ועוד יש לפרשו ע"ד מה שאמרו בנדרים [דף ל"ח ע"א] דפלפולא בעלמא ניתן למשה לבדו ונהג בו טובת עין ונתנו לישראל. דאפילו תימא כל התורה כולה מחוייבת היא לישראל. רק הפלפול שהוא דבר בלתי חיובי להם. הוא למען צדקו שחפץ להגדיל תורה. והרבה פנים לתורה וכבר יצאנו מכוונתינו ולא יכולנו להמלט מהאריכות אך למען ראות כי אין מהכתוב הזה סיוע למ"ש בתי"ט והוא פשוט לע"ד:

7ואולם בטעם שינוי השמות אף שיפה השתיקה במופלא ומכוסה ממנו דברים שהן כבשונו של עולם כי מי עמד בסוד ה' ויודע דעת קדו' אנשי כנה"ג שהחזירו העטר"ה ליושנה. החכמה מאין תמצא להם וידעו איזה מקום בינה. אף כי אנכי תולעת ולא איש נבער מדעת ותבונה. מ"מ אחר שהרב תי"ט העיר לנו אוזן במה שהורשינו ממנו נתבונן ותקח אזננו שמץ מנהו אף שכמה פנים לפנים כולם ברורים לנבונים. ואומר אני ע"פ דרכינו זה שהראית לדעת המזון הוא ממדת החסד הגמור ולא ממדת הדין. כי אדרבה שורת הדין אינו נותנת לפרנס אלא לפי המעשה שם. ומי הוא לפניה יתיצב ויעמוד לדין ויצא זכאי. (ועיין בזוהר תרומה דק"ע ע"א בד"ח) על כן אנו מקדימין לכלול מדת הדין ברחמים ולהמתיקה:

8ועוד שמשם יושפע לנו שפע רצון לשובע כי מצפון זהב יאתה והרוצה להעשיר יצפין וגם שולחן בצפון. ולזה אנו אומרים שאכלנו משלו ודאי ואין שולחנו של מלך חסר כלום. אלא שאין הדין נותן להשפיע בנדבה ולתת חסד חנם. כ"א ע"י מיתוק הדין בחסד הפותח יד ומשביע ומרחיב הצינורות להשפיע על כל הברואים בין ראוים בין שאינם ראוים. לכן אנו צריכים בברכה שעל המזון לפיוס כנגד המדה המודדת וקוצבת שיעור הפרנסה כפי הראוי:

9והפך זה הדבר בתורה שעם שאמרנו הדין נותן המצא תורה אלהית וכן השכל גוזר עם הסכמת בעלי החקירה מאומתנו וזולתנו (יעויין ס' עיקרים) אבל מדתה בעצם היא ממקור החסד והרחמים שנקראת תורת חסד ואמת וניתנה בימין כמש"ה מימינו אש דת למו. על כן אין אנו צריכין להמתקת הדין ודוק כנלע"ד נכון ע"פ דרך הנעלם הפשוט וקרוב לשכל הישר. ולא מפי הקבלה אני אומר אלא שכך הדברים מראים ע"פ דעת תורה ונוטה לפשט מלבד שיש בודאי עוד דברים בגו רזין עלאין למאן דזכי ויש לו עסק בנסתרות העמוקות. ואצלנו יספיק מ"ש כאן. ואם תזכה תדע ותבין מדעתך שאין מקום גם למה שכתב עוד בתי"ט שהי"ל לתקן שתי הלשונות בנוסח א'. וכתב בזה טעם בלתי מתקבל. וממ"ש מתבאר שא"א לומר כן והמשכיל ממקור הברכות יבין:

10משנה לחם בלח"ש לאלהינו. צ"ל אלהינו.

11משנה לחם שם בפיסקא. ואני תמה כו'. עד כדאיתא פע"פ. נ"ב (וכה"א רב מחולל כל ושוכר כסיל ושוכר עוברים).

12משנה לחם שם בפיסקא גם בענין כו' עד כנודע. נ"ב (ובס"ת לכאורה מבואר בהפך. כדאיתא בהדיא בזוהר יתרו. עה"פ וכל העם רואים (דפב"א) וכן בדוכתי טובא. דמסיטרא דגבורה אתייהיבת. איברא מ"מ ודאי עיקר שרשה ומדתה בחסד הוא וכמש"נ. כדבעינן למימר במסקנא. וע"פ קדושים דפע"ב בסופו) ובפרשת משפטים (קיט"ב) דתורה שבכתב אתיהיבת בימינא. ופשר דבר בפרשת פקודי (רצ"ג ע"א בסופו) כגוונא אורייתא שארי משמאלא ואתדבק בימינא.

13משנה לחם במקהלות וי"ל סמך יפה לדברי ר"ע. דס"ל עשרה כמאה. וכאלף. נמי מהכא נפקא ליה. במקהלות (בלי אות הנוח) גי' בעשר"ה. מכאן שמנין עשרה. חשוב ככל מקהלות.

14משנה לחם ברכו את כו'. עיין בית אל.