לחם שמים על משנה ברכות ח:ב

1נוטלין לידים עמ"ש בתי"ט שהוא כמו לוקחין מים לידים. ואינו נראה בעיני שיהא מלשון לקיחה. שא"כ מה יעשה הרב במקומות שלא נסמכה פעולת הנטילה ללמ"ד מלאחריה כמו שאמרו [חולין דף ק"ו ע"א] נוטל אדם ידיו שחרית, הנוטל ידיו לפירות [שם ק"ו ע"ב] וכמוהם רבים. ומה שנשתמשו חז"ל בזאת הגזרה לפעמים בעד ענין לקיחה כנטילה דלולב וזולת זה הרבה. אינה גזרה שוה בהוראתה בכל המקומות כי היא מהמלות המשותפות בהוראות מתחלפות כאשר ימצאו רבים מאד בלה"ק ומתפרשים לפי ענינם ומקומם:

2והדמיון מלת נושא הכוללת ענינים רבים. כי לפעמים תורה על הלקיחה שא נא כליך [בראשית כ"ז ג'] ועל הקבלה שא את ראש [במדבר ל"א כ"ו] כתרגומו. ולפעמים ענין סבל ונשיאת משא כמו כאשר ישא האומן [במדבר י"א י"ב] וענין הגבהה וינטלם וינשאם. וגם הוא לשון חזיון. ככה מלת נטילה תשמש בעד כמה ענינים נבדלים והיא מן המשותפות ומן הנרדפות. לפעמים היא לשון לקיחה. ולפעמים ענין רחיצה. או הגבהה. הכל לפי הענין:

3ובאומרנו נוטל ידיו הוא ממש כאמרנו רוחץ ידיו אלא שהיא מיוחדת לרחיצה הנעשית כדין וכתקנת חז"ל בפרטי דקדוקיה. ובחרו במלת נטילה לפי שהיא משתתפת בהוראת ההגבהה. וע"ש שצריך להגביה ידיו בה כידוע. וזה נראה יותר מטעם הכלי. אבל יותר נראה ששם הכלי המתוקן לנטילה הוסב שמו נטלא בלשון חז"ל [חולין דף ק"ז ע"א] ע"ש הנטילה. ולא נבנה בנין ע"ש המקרה. אלא הוא שם נגזר מהפעולה וק"ל:

4ואולם מה שאמרו לפעמים נוטלין לידים בתוספ' למ"ד כדרך ששנוי כאן וכן בריש מס' ידים לע"ד הוצרכו ללמ"ד זו ללמדנו דבר עיקרי בנטילה והוא שצריך לכוין בה לנטילה לידים לטהרן לאכילה ולא כמנקה מהלכלוך בלבד. בלי כוונה ובלי השגחה אם נוטל ידיו או אבר אחד. כמו לה לשמה [גיטין דף כ' ע"א, ועוד] וכדעת הרשב"א ז"ל וסיעתו הסוברים דבעינן כוונה לנטילה וכן עיקר. ואפי' לדעת החולקים לכתחלה מיהת מודו דבעינן כוונה וכדפסק הרב בש"ע סי' קנ"ט. ועל כן במקום הראשון שהוזכרה נטילה זו. וכמו כן במס' ידים ששם עיקר מקומה בעצם רמזו לנו דבר זה והוא דבר הגון לע"ד. עמ"ש בס"ד מ"ו פ"ב דחגיגה דמתני' דהתם מסייעא נמי:

5ובמ"ש הרע"ב ויחזרו המשקין ויטמאו אחורי הכוס. כתב תי"ט אזיל לשטתיה. אבל להרמב"ם [בפירושו סוף זבים] אין משקין מטמאין כלים אלא שנטמאו באב הטומאה עכ"ל. והוא קצת שלא בדקדוק שזה פשוט שהמשקין נעשין תחלה לעולם ואפי' נטמאו בולד הטומאה ומטמאין לכלים מדרבנן והן נעשין שניים. וכן מתבאר מדברי הרמב"ם בפ"ח מהל' שאר אבות הטומאות הלכה י'. ואינו מוציא אלא משקין הבאין מחמת ידים שאין להן עיקר מד"ת ודכוותה. אבל הבאין מחמת שרץ אפי' לא נגעו בשרץ עצמו אלא באוכל שנגע בשרץ הן מטמאין כלים מדבריהם וזה ברור:

6ובאמת שיטת הרמב"ם במשקין הבאין מחמת ידים שאינן מטמאין כלים. יש בה דוחק עצום והתשובות שהשיבו עליו הן חזקות מאד מהך דהכ' וממתני' דפ"ב [מ"א] דטבול יום כמבוא' בכ"מ [שם]. ואע"פ שהרב בכ"מ ניחא ליה למשכוני נפשיה אדרמב"ם להקל משאם מעליו אינו מתייש' על הלב מ"ש הוא ז"ל להעמיד דבריו בחזקת היד בדברים שא"א לשמוע:

7ומ"ש בתי"ט דגזרה שעמדו למנין לא היה אלא לנטמא מאב הטומאה ודוק שם בגמרא. ור"ל דאיתא התם בהדיא [שבת דף י"ד ע"ב] דהגזרה היתה במשקין הבאין מחמת שרץ ואין זה צריך דייקות רב. וכבר קדמו בכ"מ [בפ"ז ה"ב שם באבו"ה] אמנם איני רואה משם ראיה נסברת הרמב"ם לסתור מחמתה דברים מוכרחי' ומפורשים שהרי כבר כתבו התו' שם [ד"ה אלא וכו' מחמת שרץ] דה"ה דהוי מצי למינקט משקין הבאין מחמת ידים יעויין שם:

8ואם הייתי כדאי היה אפשר לי למצוא פשר דבר נהכריע בין שטת הרמב"ם והראב"ד ז"ל. ולקיים דעת הרמב"ם בצד זולת צד ואומר דבודאי דברי הראב"ד טובים ונכוחי' שכל המשקין הטמאין ואפי' הבאין מחמת ידים מטמאין הכלי' מהכרח המקומות הנז'. אבל יש להם אחוריים לחלוקה דהיינו שאינן מטמטאין אלא מתוכן. אבל נטמאו מאחוריהן תוכן וגבן טהור. והא ששנינו בחומר בקודש [משנה א'] אחוריים ותוך בתרומה ובפ' כ"ה דכנים ובגמרא דבכורות. (דל"ח ע"א) דעבדו רבנן היכירא כי היכי דלא נישרוף עלייהו תרומה וקדשים אחר שאין טומאתן אלא מחמת ידים. וידים עצמן אין להם עיקר מן התורה:

9אבל הבאין מחמת שרץ שהן טמאין מן התורה דטומאת עצמן מן התורה ואפילו לטמא אוכלין קיי"ל יש טומאה למשקין מן התורה כדמשמע פ"ק דפסחים [דף י"ד ע"ב] וכן בגמ' די"ח דבר דפריך תלמודא בפשיטות אוכלין אי שנטמאו במשקין הבאין מחמת שרץ דאורייתא נינהו [שם בגמ' שבת] וכיון דאיכא דררא דטומאה דאורייתא ולא אסקוה רבנן בגזרתייהו אלא חדא דרגא דליטמו כלים שאין מקבלין טומאה מן התורה כ"א מאב הטומאה איכא למימר דאין להם אחוריים לחלוקה אלא נטמאו אחוריו נטמא תוכו ואפשר דשרפינן ענייהו תרומה וקדשים:

10ודוגמא לדבר מ"ש התו' בסוגיא די"ח דבר לענין טומאת כלי זכוכית [דף ט"ז ד"ה עבדו] דאע"ג דאמרינן התם דעבד בהו רבנן היכירא דלא לשרוף עלייהו. אעפ"כ חילקו שם שלא לכל טומאתן אמרו כן ודו"ק:

11ואע"ג דאמר אילפא [שם דף י"ד ע"ב] ידים תחלת גזרתן לשרפה הא מידי אחרינא לא. דילמא בתר הכי גזרו לשרוף ועיין היטב שכבר העידו חז"ל [שבת קל"ח ע"ב] עתידה תורה שתשתכח בהלכות אלו כי נעו מעגלותיה מאד ביחוד בדור יתום שאנחנו בו. והשי"ת יגלה עפר הסכלות מעינינו ויזכנו למצוא נתיב האמת בתורתו הקדושה:

12משנה לחם בלח"ש וזה מה שהשבתי להתורני כהר"ר מאיר יצ"ו. הנה הגדת באזני איך למדן אחד שלא רצית לגלות את שמו. הגיד לך לאמר כי לדעתו שגיתי במ"ש פ"ח דברכות (דיב"ג) ואמרת שאותו פלוני מתיירא שלא אודה על האמת. לכן העלים ממני. והנה בקשתיך מאד לחקור אחר זאת ולהודיעני המציאה שמצא עלי בין טוב בין רע כערכו כן יקום. ואקבעהו כמרגלית תוך הגהות ספרי ומהדורתו. ולא תאבדהו ממני. ואע"פ שהפצרתי בך והבטחתני להעשות כן. עדיין לא שמרת לי מוצא שפתיך. לזאת חמסי על המעלים ומונע בר לבבו. ואני בתם לבבי כמה פעמים הלא השבעתיך כי אין כוונתי רק לרדוף צדק ואמת. ולהגן בעדם בכל כחי. ואף לאמת"י אעשה כן. אמנם חלילה לי מרשע. מדבר שקר ארחיק בכל מאדי. כאשר עדי במרומים וסהדי. וכאשר התחננתי והתנפלתי בחתימת ספרי הנ"ל. ומאחר שעדיין לא עשית. אעמידך על מה שנתעוררתי במהדורת ספרי במשנה הנ"ל. שמא לכך נתכוין אותו המשיג הנעלם בהשגתו הנעלמת. והילך מ"ש שם די"ב ע"ג שנ"ו ס"פ. אלא נטמאו אחוריו נטמא תוכו. נ"ב (והכי איתא בהדיא בשטת רחס"ה דיז"ב) לרבינא אליבא דר"י. ואע"ג דלשמואל הדר ביה ר"י וס"ל המסקנא דאין טומאת משקין לטמא כלים מן התורה. לא שנא הבאין מחמת ידים. א) ל"ש מחמת שרץ. בכולם יש אחורים ותוך. לכלים שנטמאו בהן. מדלא מפליג בדידהו. ה"מ לר"י דווקא. משום דאיכא למימר לגמרי הוא דהדר ביה. דאפילו באוכלין נמי כר"א ס"ל. וכדמיבעיא ליה לתלמודא אע"ג דקמהדר ודחיק לתרוצי ההיא דפרה. דתיתי נמי בשטת ר"י ור"ש. שינויי דחיקי נינהו. ואכתי לא מכרעא מילתא. דחייה בעלמא היא. ובעיא לא אפשיטא. מיהו אפילו לכשתמצי לומר ר' יהודה באוכלין בשטת ר"י ור"ש קאי. אכתי איכא למימר אע"ג דלרבי יהודה ליכא למפלג בין משקין למשקין לענין טומאת כלים. לר"י (דנימוקי עמו) וסיעתו שפיר איכא לפלוגי בהכי. ולא קיימי כוותיה אלא בחדא. דהיינו שאין טומאה למשקין לטמא כלים דבר תורה. מיהת פליגי עליה בחדא. וס"ל דמהניא טומאת משקין הבאין מחמת שרץ לטמא כלים טומאה חמורה גמורה מדבריהם עכ"פ. ואין להם אחורים בחליקה (כמשקין הבאין מחמת ידים. דקילי ודאי) מטעמא דילן דמסתבר טובא. וקרוב הדבר מאד שחלה עליהם גזרת חז"ל אף לשרוף תרומה וקדשים. אע"פ שאמרתי כך בדרך אפשר. מאחר שלא מצאתיו מבואר בהחלט. ודעת לנבון נקל כהחכם יודע פשר. למצוא דברי חפץ וכתוב יושר. ע"כ לשוני שם. מעתה בין תבין אשר לפניך. שמענה ועתה דע לך.

13משנה לחם ואח"כ מוזגין את הכוס שלפני המזון. כדאמרינן פכ"מ (מג"א) הסבו כו' הביאו להם יין. וקאמרי ב"ש נוטלין כו'. אח"כ מוזגין ושותין הכוס. ואוכלין סעודתן בההיא נטילה. כ"פ רש"י. ולפ"ז ההיא דסדר הסבה ב"ש היא. דהא ע"כ ביין שלפני המזון מיירי התם. דאי בתוך המזון. כל אחד מברך לעצמו. וצ"ע.

14משנה לחם בפירוש רע"ב ד"ה ב"ש כו'. וסברי ב"ש אסור להשתמש בכוס שאחוריו טמאין. גזרה משום נצוצות. ר"ל דבעלמא נמי אפילו נטל ידיו אסור להשתמש בכוס שאחוריו טמאין. משום גזרת נצוצות. אבל הכא לא צריך להאי טעמא. דבלא"ה אי אפשר להשתמש בכוס זה בסעודה. אם משקין טמאין טופחים עליו. אלא דס"ד כי מזדהר בניגוב הכוס. לשתרי. קמ"ל דאפ"ה אסור משום לא פלוג. וכי שרית ליה לאשתמושי בכוס טמא מאחוריו הנגוב. אתי לאשתמושי בשאינו נגוב. ותו דחיישי לנצוצות המטמאין את הידים.

15משנה לחם ותר"י פירשו משום ניצוצות החוזרות מאחורי הכוס לתוכו. ומטמאין את שבתוכו. ולא נהירא.

16משנה לחם ובה"א מוזגין הכוס ושותין אותו ג"כ קודם נטילה. אע"ג דבאמת שתיה לחודה אינה מפסקת. כמ"ש בס"ד במו"ק (סקפ"א) ולעיל פכ"מ לענין בה"מ. אלא משום דלאחר מזיגה. מסתמא הכוס טופח ממי השטיפה שעליו. וכה"ג ודאי אסור להשתמש בו. אחר שנטל ידיו. וכן צריך ליזהר עוד בסעודה. שלא להשתמש אלא בכוס נגוב מאחוריו. דמידי הוא טעמא דב"ה אלא משום דנצוצות לא שכיחי.