לחם שמים על משנה ביכורים ב:ז

1דם מהלכי שתים . כתב הרבתי"ט ז"ל וצל"ע אי שנא ליה לתנא למתני דם האדם. עכ"ל. והמגיה כתב ע"ז דתנא לישנא דכולל כל מיני האדם מה שלא תכלול מלת אדם דאין א"ה קרויין אדם עכ"ל:

2ואין בזה מה שיספיק דכיון דבתורה לא כתיב הכא אדם. אלא דם חללים דגמרינן מניה לדם הכשר [חולין ד' ל"ו ע"א]. לא אימעיטו נכרים ואפי' הוה נקיט לישנא דאדם ליכא למטעי דמהיכי תיתי לחלק ולא דמי לטומאת אהל דנפקא ליה לרשב"י [יבמות ד' ס"א ע"א] מקרא יתירא דאהדריה למילף מניה. ואפ"ה פליגי רבנן עליה. ולא קיי"ל כוותיה ואפי' בעלמא דכתיב אדם מודה נמי רשב"י דכייל לא"ה כגון בפ' קרבנות ודוק. ומקרא מלא הוא בתפלת ירמיה בישראל ובאדם וק"ל ועמ"ש בחי' לא"ח ה"ל נט"י. וכ"ש היכא דלא כתיב אדם באורייתא כי הכא. דודאי בדברי חכמים לא דרשינן לישנא דאדם למעוטי א"ה. ותו מי סני לשון הכתוב דם חללים. ועוד תדע שאין התנא חושש לזה דהא תנן בעוקצין [פ"ג משנה ב'] החותך מן האדם, והתם ל"ש ישראל ל"ש גוי. ולא חייש תנא דליתי למיטעי ולמידק מניה דווקא ישראל:

3ולי נראה ליישב קושית התי"ט הנז'. דמתניתין אתיא כר"י דנימוקו עמו דס"ל שילהי כלאים אדני השדה מטמאות באוהל כאדם. אע"ג דלאו אדם נינהו. וה"ה לענין דמן שמכשיר. אבל משום א"ה פשיטא דלא אצטריכא ליה: