לחם שמים על משנה חגיגה ג:ד

1שביהודה נאמנין. עיין פירוש הרע"ב וכתבו התוספ' אבל צ"ע היאך עולין לרגל מן הגליל. הא כיון דאפסקיה רצועה נטמא. ותירץ בתי"ט שהקילו לגבי עליית הרגל כדלקמן מ"ו שהם אמרו והם אמרו עכ"ד:

2ואינו מספיק כלל דאין ענין טומאת ע"ה לכאן. דקילא טובא וקלישא טומאתיה. ושאני נמי תרומה דחמירא להו בלא"ה. ומשום דקאמר איהו מיהת. ומסהיד אטהרתה:

3ותו טעמא רבה אית בה. כדי שלא יהא כל א' בונה במה לעצמו. ועוד התם ברגל עצמו קיימינן דחזקתן טהורין מכל הלין א"א להחמיר שם.

4אבל כאן לאיזה הכרח יקילו בטומאת ארץ העמים החמורה. שהוא ספק גמור של תורה והרי יכול לטהר עצמו. ויקדימו בני הגליל עלייתן. בכדי שיקבלו הזאה לפני הרגל ומה המונע:

5לכן לא יכולתי לירד ג"כ לסוף דעת התו' בקושיא זו. ואי איתא דאינן יכולין להקדים עלייתן כל כך. (מה שנעלם ממני באמת ומדוע לא. ובגמרא דמ"ק פ"ג מוכח דל' יום קודם הרגל מתחילין לעלות. עמ"ש בס"ד בחי' פ"ק דפסחים) אולי י"ל שמותרין ע"י בדיקה. כדרך ששנינו בטומאת בית הפרס שבודקין לעושי פסח (בבתר' דאהלות [משנה ד']) ואעפ"י שהוחזקה טומאה ודוק. אבל אין נראה שלא יעמידו דבריהם כאן ויתירוה בכדי:

6אבל מניחה לגת הבאה. ע"ה היודע דין זה מניחה. אבל חבר שעבר וקיבל בעיא היא בגמ'. רצונך לידע אם נפשטה במסקנא. עמ"ש בס"ד במ"ט פ"ו דדמאי: