לחם שמים על משנה חולין י:ג

1בכור שנתערב ערע"ב ותי"ט ולדידי חזי דלא צריכינן לדחוקי דמיירי שנתערב בב"מ דווקא. אלא שכבר נשחטו כולן ואין המום ניכר. שסימנין עשוים להשתנות לאחר מיתה.

2ואם אמר חוץ מן המתנות עמו"ק י"ד (סס"א) ומ"ש רע"ב ואפילו הוא כהן. אם הוא טבח ממתינין לו ב' ג' שבתות. אע"פ שרואין אותו מוכר בשוק. אפ"ה איכא למימר דלדידיה קשחיט ואתותר. דלא הוה צריך לכולי האי ומזבין המותר. והני מילי עד שתי שבתות. בכפר. שאין שם אוכלי בשר מרובין. אין תולין שישחוט יותר מזה לעצמו. וישתייר כל פעם. ויוכל להגיע לו מזה הפסד מרובה. אף כי לנותר בבשר. שאין לו חפץ בו. שבודאי הוא אוכל המנות היפות. ומניח הגרועות. ולא יהו לו קונים מצויים. במשום שאין רוב עם. לפיכך יותר משני שבתות. ודאי שוחט כדי למכור הכל על מנת להרויח. ואינו עושה מעותיו אנפרות. ובכרכים דשכיחי אינשי טפי. מזדבן אפילו נתן מים ע"ג בשר. מ"מ טפי משלש שבתות. לא. דכולא האי לא שדי אנש זוזי בכדי. עיין גמרא ריש כתובות ושלהי עוקצין. שם ואם קבע כו' אין ממתינין (צ"ל) לא רצה לתן מנדין אותו. אזדא לטעמיה דכתב ריש פרקין דלקמן ע"ש. אבל תמה אני איך נהוג במתנות בימי רע"ב. ובאתריה.