לחם שמים על משנה דמאי ג:א
לחם שמים על משנה דמאי · Lechem Shamayim on Mishnah Demai 3:1
Open in the reader →1ר"ג הי' מאכיל את פועליו דמאי. אע"ג דכתב הרע"ב אין הל' כר"ג. גראה ודאי דלאו משנה שאינה צריכה היא. וח"ו לומר שהתנא נתכוין לספר בגנותו של ר"ג. (דלא דמי להא דתנן התם [שבת ד' נ"ד ע"ב] פרתו של ראב"ע היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה. דהתם כדקתני טעמא בהדיא שלא ברצון חכמים. ואמרינן עלה לא פרתו הוא. אלא מתוך שלא מיחה בשכונתו. וקמ"ל דמי שיש בידו למחות ואינו מוחה נתפש ע"י כך. מיהא ראב"ע גופיה לא עביד מידי חלילה. ולא עבר על דברי חבריו וק"ל. משא"כ כאן דר"ג איהו ניהו דעבד שלא כהלכה לכאורה ולא אשמעינן תנא מידי. א"א לומר כן. וכ"ש בר"ג דנשיא היה ועשיר וחסיד גדול. ואשכחן ביה דמופלג במדות חסידות וותרנות הוה בפ' הריבית [בבא מציעא ע"ד ע"ב] ואדרבא אמרינן בעלמא מעשה רב בכה"ג:
2לכן נראה יותר נכון דר"ג לא עביד דלא כהילכתא. וסעודתן שהיה חייב להן כפי מנהג המדינה פשיטא שלא היה נותן להם דמאי. לא נצרכה אלא להעדפה ר"ל יותר מכדי חיובו. אי נמי מקום שנהגו שלא לזון כלל הוה. ולא היו עושין אלא בשכרן בלבד. ור"ג בתורת צדקה הוא דיהיב להו ושרי. וקמ"ל דלא תימא אתי לאחלופי בפועלים דעלמא שסעודתן על בע"ה. דסברי נמי דשרי להאכילן דמאי. להכי אצטריך למימרא דלהא לא חיישי' ושרי כה"ג. אע"ג דכשחייב במזונותיהן קיי"ל דאסור כדכתב הרע"ב. משום דפורע חובו בדמאי. מ"מ ר"ג כדינא עבד והילכתא היא ולא משנה שאינה צריכה:
3ובמאי דכתיבנא יש ליישב דקדוקו של הרמב"ם במשנתינו דתני מאכילין ולא קתני אוכלין. ונ"ל דהיינו טעמיה דאוכלין פשיטא וכ"ש הוא דאם הן עניים שאין להם מה לאכול כ"א דמאי צריכא למימר דפטורין מן הדמאי דכעין פקוח נפש הוי ואפילו דבר איסור גמור מותר אם גבר עליהן הרעבון. כ"ש דמאי שאינו אלא חומרא דרבנן דמן התורה שרי. משום דרוב ע"ה מעשרין [שבת ד' י"ג ע"א] ובמקום צערא ודאי לא גזור. אלא מאכילין איצטריכא ליה. דמשמע שמאכילין אותן אע"פ שאין צריכין כל כך מפני הרעבון. רק שאחרים מאכילין אותן לשבעה יותר מכדי צרכן. (דכשהעני אוכל משלו אינו אוכל כדי שביעה. רק להחיות נפשו בצמצום) דאפ"ה שרי:
4משנה לחם עמש"ל מ"ב פ"ו דפאה.
5משנה לחם והרוצה לתקן יתקן ערע"ב בשם פיר"מ. אבל הפירות שבאו לידם. חייבין הם לעשרם. שמעתי ולא אבין לו. כי אם חייבין הם. אין הדבר תלוי ברצון. ותנא הרוצה קאמר. נתן הדבר לבחירה. והרי פירושו של ר"מ מבואר הסתירה גם מ"ש שאם נפל לאחד חלק טוב ובאו ברשותו כו'. נגלה הבטול. מאותה ששנינו מפנין דמאי. וק"ל.