לחם שמים על משנה דמאי ג:ג

1משנה לחם המוצא פירות עמש"ל מ"ב בס"ד. ועדיין צריך לפרש דאינו מעשר אלא דמאי. וצ"ע.

2משנה לחם לא יחזיר עד שיעשר דמכי אגבהינהו נעשו שלו. וא"ת כיון דהגבהה קונה בכל מקום. היאך יכול לחזור בו. דילמא איירי שהמוכר אינו מקפיד ומוחל. ובדררא דממונא לא עסקינן הכא. לפיכך קיצר. וקמ"ל דאפ"ה לענין איסורא הוו כשלו. א"נ לענין קנייה אה"נ לא נתחייב. דמיירי בדלא אמר ליה משוך וקני. וכיון דסתמא אגבהינהו. ואורחייהו דאינשי לאהדורי זימנין טובא. משו"ה לא גמר ומקנה. ואפ"ה לענין איסורא חמור.

3משנה לחם בתי"ט ד"ה שאינו מחוסר. עיין שהאריך בדבר פשוט. וי"ל בו דבר הגון. כי גם תתחסר בחי"ת. כמשמעו בלי או. ג"כ יש לו מקום. לפי שאמרו מלח ממון חסר. הרי שעכ"פ צריך הממון להתחסר באופן אחד. ומוטב שיתחסר במעשר. שהוא מלח שלו ומקיימו. ממה שיתחסר בזולת.

4משנה לחם ער"ש שהביא תוספתא. בן חבר שהוה הולך אצל אבי אמו ע"ה. משמע שלא היה ת"ח חושש. לישא בתו של ע"ה. אע"ג דאמרינן בפ' א"ע. ולא ישא בתו של ע"ה ועל בנותיהן ה"א ארור שוכב עם כל בהמה. י"ל שאם נשא אותה מחמת דוחק. מ"מ לא הפסיד חזקת חבר בכך. מיהו במתניתין הכא. לא תני לה בהדי מילי דהמקבל עליו להיות חבר. ש"מ דלית לן בה בדיעבד (או מחמת דחק. דהוי כדיעבד) והיינו משום דאין מתנאי החבר אלא שיזהר מטומאה. ועל אשתו יוכל להשגיח להזהר מטומאתה. וההיא דפא"ע לא משום לתא דטומאה נגעו בה. אלא משום פריצותא. דכוותה איתא בפכ"מ גבי יושבי צריפין. ועל נשותיהן אומר ארור שוכב עם כל בהמה. וכדמפרש התם. יוצא דידן בשאר מילי דת"ח לא קאיירי. כדאמר לר"י לא באו אלו לכלל. ולר"י הא לא אצטריכא ליה. כיון דתני מילי דקילי מנה.