לחם שמים על משנה דמאי ג:ו

1הנותן לחמותו מעשר. פסק הרע"ב על פי פי' הר"מ כרבי יהודה ודבריו נראין מאד (אע"פ שהר"מ חזר בו בחיבור [פ' י"א מהל' מעשר הל' י"ב]) מדמותבינן מנה פ"ק דחולין [ד' ו' ע"א] ומוכח התם בהדיא דסתמא דתלמודא דידן ס"ל דקיי"ל הכי כר"י. ותו אפילו אליבא דהירו' דרבנן פליגי עליה. הא לא פליגי במשנה ואדרבה ת"ק נמי הכי ס"ל וסתמא מעליא נמי הוי. ואפילו תימא כולה ר"י היא הא ליכא מאן דפליג עליה. והו"ל סתמא במתניתין ומחלוקת בברייתא דהלכה כסתם משנה. כאשר כבר רמזתי זה במקומות אחרים באורך בעזה"י. ועיין לקמן פ"ו מ"ב דאע"ג דר"י מוסיף את"ק הילכתא כוותיה. ודי בזה שאין תפיסה על פסקו של הרע"ב הלזה:

2ולא דמי לההיא דפא"ט [ד' נ"ו ע"ב] בנטלה הנוצה דפסקו הפוסקים דלא כר"י בי"ד סימן נ"ט. ע"ש ודוק דאדרבה איכא לסיועי לן מהתם:

3ועיין בהגהותי לכללי הש"ס ובהגהות הב"י בא"ע סימן ב' שלפעמים אפילו כשאומר התלמוד שלנו זו דברי פלוני אבל חכ"א. אעפ"כ סתם משנה לא זזה ממקומה ולא הורע כחה לענין פסק הלכה:

4ואי נמי תמצי לומר כדעת הרב"י שם. דבכל דוכתא כי קאמר תלמודא כה"ג. לאפוקי מדברי היחיד ולאוקמי למתנית' כיחידאה דלא כהילכתא אתא. א"כ הא הכא נמי איתא כה"ג בגמ' דבכורות ספ"ד [ד' ל' ע"א] דאמתני' דחשוד על המעשרות דאינו חשוד על השביעית. דאמרינן עלה זו דברי ר"ע סתימתאה. אבל חכמים (מאן נינהו ר' יהודה) ס"ל דחשוד וקי"ל כוותיה. ונראה שזה נעלם מהרבתי"ט כאן שנסתייע משם:

5ואולי דעת הרבתי"ט כדעתינו בכיוצא בזה. דלא אתי לאפוקי למתני' מהילכתא כנז'. משו"ה קסבר דאכתי אלים סתמא דהתם. אבל א"כ כ"ש שיש לנו לומר כן בירושלמי. ומאי חזית דסמכת הכא ארבנן דמייתי הירו' למיפלג אסתם מתני' דהכא. אדרבה סמוך אחכמים דתלמודא דידן דעדיף דעליה סמכינן טפי וזה ודאי תימא עליו ז"ל:

6משנה לחם בלח"ש בסוף פיסקא המסיימת לענין פסק הלכה. נ"ב (ומצינו עוד סוגיא כיוצא בה. שאומר האמורא זו דברי פלוני. אבל חכ"א כו'. ואין בו שום נפקותא לדינא. רק שינוי בלשון ארוך וקצר. כדאיתא בבתרא דנדרים. אמתניתין דתשע נערות).