לחם שמים על משנה דמאי ה:ח
לחם שמים על משנה דמאי · Lechem Shamayim on Mishnah Demai 5:8
Open in the reader →1אע"פ שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך. לפי' התי"ט קשה דמשמע דה"ק לא שאדם רשאי ליקח טבל. וא"כ הכי הו"ל למיתני אע"פ שאמרו אין אדם רשאי ליקח וכו' ועוד היכן מצינו שאסור ליקח את הטבל. שלא חששו אלא במוכר שמא ישכח ולא יודיעהו שהוא טבל. אבל הלוקח בחזקת טבל הוא לוקח לא שייך לאסור והכי מוכח בכמה דוכתי דשרי. וגם משמע שהוא נתינת טעם למה שאמר מעשר מזה ע"ז. ומה טעם בזה:
2אבל לפע"ד פירושו כך שאע"פ שאמרו שאין רשאין למכור את הטבל אלא לצורך. וזה שמכרו לו שלא לצורך נחוש לו שמא אינו טבל באמת. שהרי א"כ לא היה מוכרו לו שלא לצורך וסתמא בחבר איירי שאינו מוכר הטבל. והכא במאי עסקינן בקונה התבואה בגורן קודם שהוקבעה למעשר. שהיא בחזקת שאינו מעשר עדיין. והקונה קונה אותה בחזקת שהיא טבל. דלא חיישינן שמא תיקנם המוכר קודם מירוח. אע"פ שיש קצת הוכחה לזה שאיך ימכור טבל שלא לצורך אעפ"כ מעשר מזה על זה כטבל ודאי. ואע"פ שלא הודיעהו דמוקמינן לתבואה אחזקתה ואין דרך חברים לתקנה לפני גמר מלאכתה:
3וניחא נמי דלא תידוק למאי אצטריך כלל למתני הך בבא. דהא ממילא שמעינן לה מהני דלעיל וכ"ש דהא השתא בלוקח מחברים מיירי. ואם הודיעוהו ללוקח שהוא טבל מאי קמ"ל דמעשר מזה ע"ז צריכא למימר ודוק. ובכן יובן לשון המשנה כמשמעו בלי תוספת ומגרעת. ונכון הדבר: