לחם שמים על משנה דמאי ז:ג

1פועל שאינו מאמין לבע"ה. משנה זו צריכה ביאור דהאי פועל היכי דמי הא ודאי לאו בפועל במחובר מיירי שאוכל מן התורה. דהא ודאי אינו מעושר עדיין. ומה שייך לומר שאינו מאמין והדבר ידוע שהוא טבל ודאי בידו. ואעפ"כ אוכל ופטור מכל המעשרות. לפי שאוכל מן התורה ואינו כמקח כדאי' פ"ז דמציעא [ד' פ"ז ע"ב]. וע"כ פשיטא דבתלוש מיירי. ודיקא נמי דנקט גרוגרת דהיינו תלוש. ואי בדבר שאינו גמר מלאכה. הא נמי אוכל מן התורה ופטור:

2ואי בדבר שנגמרה מלאכתו. הלא אינו אוכל אלא בשקצץ לו מזונות ואי הכי מאי דעתיה דר"י דאמר לא יחשוך מפני שתנאי ב"ד הוא שתהא ת"מ משל בע"ה. וכוותיה קיי"ל. הא שמעינן התם במסכת מעשרות דכה"ג פועל חייב לעשר [פ' ב' משנה ז']. דסתמא תנן פועל חייב:

3והכי נמי מסתברא דמשל פועל הוא. כיון דאינו חייב לעשר אלא ע"י צירוף. אבל אוכל א' א' מן הסל ופטור. אפי' בדבר שנגמרה מלאכתו ואף בשהתנה. ומי הכריחו לצרף ולהביאן לידי חיוב מעשרות. משו"ה ודאי דכה"ג כל המעשרות משל פועל. וכן מצאתי ג"כ בדברי הה"מ. בפי"א מהל' שכירות בשם הרמב"ן [נ"ל דצ"ל בפ' י"ב מהל' שכירות הל' י'] דפועל חייב לעשר משלו והוא ברור:

4ולמה א"כ כאן התנו ב"ד שתהא ת"מ משל בע"ה. ולאו ק"ו הוא דהא התם ודאי טבל וקיי"ל משל פועל כ"ש הכא דבדמאי עסקינן שהוא ספק מעושר. היאך נחייב לבע"ה. וכ"ש דליכא לאוקמי במאכיל פועליו בדרך מתנה. דהא פשיטא דפועל חייב לעשר מה שהוא אוכל בודאי טבל. ובדמאי כה"ג פטור מלעשר. דקיי"ל מאכילין את העניים דמאי [פ' ג' משנה א']:

5ונ"ל דמיירי במקום שנהגו לזון את הפועלים. ובעושין בתלוש בדבר שנגמרה מלאכתו. ולא שאוכלין מאותו המין כדאיירי במס' מעשרות והתם במתנה עם בע"ה שיאכל מאותו המין ולא ממנהג מדינה דאם צירף חייב לעשר משלו אע"ג דאתני. מאחר שלא התנה כ"א לאכול בתאנים או בזיתים ששכרו לעשות מלאכתו בהם. שאם היה אוכל א' א' בתנאו היה פטור. איהו דאפסיד אנפשיה ורצה ליזוק. משא"כ כאן שמזנותיו על בע"ה. והוא נותן לו הרבה גרוגרות במזונו. שכבר נגמרה מלאכתן ונידושו במגורה. שאפילו אוכל א' א' חייבין בודאי. וכיון שאינו אוכל מן התורה. בע"ה חייב לעשר אכילת הפועל שהוא חייב בה. ואינו רשאי לפרוע חובו בטבל. ופועל אדעתא דהכי נחית שיאכלנו מתוקן. משו"ה בדין הוא דמ"ש נמי משל בע"ה. דבודאי טבל פשיטא דהכי הוא דצריך לתקנו כהלכתו. קודם שיאכילנו לפועל שמזונותיו עליו. אלא משום דבדמאי עסקינן. המע"ה. לכך פטור ממ"ש שהרי הוא אומר שתיקנו. ומ"מ ת"מ שהיא רק א' ממאה רמו עליה ב"ד בכה"ג דמהלכות מדינה אכיל ומצו לחיוביה בהכי. כנ"ל נכון ודוק היטב. ולא ידעתי מדוע המפרשים עזבוה ערומה מבלי ביאור:.