לחם שמים על משנה עדיות ב:ט

1האב זוכה לבן עיין חנון צורי.

2ובמספר הדורות לפניו עמ"ש ראב"ד. דקאי אזכות הדור. ולתי"ט אאב קאי. וכל דבריהם דחוקים. בפרט לשון תי"ט אליבא דרע"ב. תקשי הני שיתא נינהו. והא בתוספתא דאייתי לעיל. משמע דחמשה בלבד הם. גם האע"פ שדייק ראב"ד. לא נתיישב היטב בדבריהם.

3ולדעתי יש דרך פשוטה טובה. לפרש לשון המשנה. שמספר הדורות. הוא תנאי למה שקדם. שהאב זוכה לבנו בשנים. אח"כ אמר שאריכות ימים (טובים. כי הרעים כאין חשובים) עם שהם נחלת אבות. תלוים ג"כ במספר הדורות לפניו. כי אף אם אחד היה אברהם וירש את הארץ. וזכה לבניו להנחילה להם. לא יכלו להוריש את יושבי הארץ מיד. אלא אחר ארבעה דורות. ככתוב ודור רביעי ישובו הנה. וזה לפי שלא שלם עון האמרי עד הנה. כדמפרש קרא. על כן לא הועילה זכות האב עד אותו זמן. ומפרש ואזיל והוא הקץ. כי אע"פ שנאמר וענו גו' ארבע מאות שנה. דמשמע אחר זה מיד יחזרו לארץ. כי כל עיקר ירידת מצרים. היה מתחלה בשביל כך. כי לא היה להם מקום ישיבה בארץ כנען עדיין. ואעפ"כ כשיצאו לא יכלו להכנס מיד לארץ. לפי שלא שלם עון האמורי עדיין. לפיכך תלה בשנים ובמספר דורות לפניו. שהוא הקץ האמיתי. והוא ע"ת קץ. כמ"ש בס"ד בלקוטי אורות. ובמיטיב נגן. ועיין עוד בפירושי לתרגום המכונה יב"ע עה"ח. ובהגהותי לצמח דוד.